פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יא · פסוק יט
החסידה, בגרמנית: Storch, שידועה היתה בזמן הקדום בשם avis pia, השוה ירמיהו ח ז ותהלים קד יז. השבעים והוולגטה: ἐρωδιός, בגרמנית: Reiher.
האנפה, השבעים והוולגטה: χαραδριός - Regenpfeifer. אך מסתבר יותר ביאורו של רש״י: Reiher - hēron, מלשון ״ענף״, עפאים, בעלת סבך נוצות, רעמה, שכן עוף זה תלויה לו בפדחתו פקעת של נוצות. אפשר גם שהשם נגזר מן אנף - כעוס (השוה חולין ס״ג. ולוויסון עמוד 169 ואילך).
למינה, לרבות כל משפחות העוף הנזכר. בלי שום יסוד אומר קנובל (בהסתמכו על העדר הוא״ו) לזהות את החסידה עם האנפה. אך זה לא ייתכן, משום שהשם חסידה בא תמיד לבדו.
הדוכיפת, לפי רש״י, השבעים והוולגטה: Wiedehopf בגרמנית, מורכב מן ديك - תרנגול ו״כיפא״, סלע. אבל בתלמוד הובן בשם חיה זו (לפי לוויסון עמוד 216) Auerhahn (חולין סג.), והוא זהה עם 'נגר טורא' שבתרגומים ועם 'תרנגול ברא' שבפשיטתא (השוה גיטין סח:).
עטלף – (השוה ישעיהו ב כ), Fledermau בגרמנית, מלשון עטל - אפל.
לדעת התלמוד (חולין סא) יש לנשר כל ארבעת סימני הטומאה (ראה לעיל על פסוק יג), לעורב יש שנים, לפרס ועזניה אחד-אחד, ושאר העופות הנזכרים כאן, לכולם שלושה סימני טומאה. תורים ובני יונה טהורים הם לפי כל ארבעת הסימנים.
בנוגע לעופות הטמאים, מעיר הספרא לפסוק יג: 'תשקצו' - לאסור ציר ורוטב וקיפה, "מן" ו"הם" ממעטים חרטום וצפרנים וכו'. "לא יאכלו", בנפעל, אוסר גם להאכילו לאחרים (לדעת מלבי"ם רק לגדולים).