פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יא · פסוק יד
"הדאה – האיה". במשנה תורה: "והראה ואת האיה והדיה". במס' חולין ג. יש שקלא וטריא ארוך על מין העוף הזה, שלפיו "ראה" ו"דאה" היינו הך, ולדעת ר' אבהו מזדהים אפילו כל ארבע השמות (השוה ספרי לדברים פרק קג). לפי התלמוד נקרא העוף "ראה" על שם ראייתו החדה, שלפי זה הוא Falke בגרמנית. השבעים התאימו את הפסוקים שלפנינו לאותם שבמשנה תורה, את המלה "דאה" זיהו עם "ראה", ו"דיה" שבמשנה תורה השמיטו. לעומת זה יותר נכון תרגומו של אונקלוס שלפיו דאה - דיה (השוה "דויג, ו"דואג", בקרי וכתיב ש"א כב יח). "דאה" משמעו התעופף, לפי רס"ג והוולגטה – העוף הקרוי בגרמנית Weihe, ולפי השבעים – Geier. בישעיה לד, טו צוינה הדיה כעוף מדברי. רס"ג ואחרים מתרגמים حدأة שבערבית משמעו Weihe. מזדהה עמו, כנראה, "בר הדיא" הנזכר בספרא ובחולין סג. (כך נמצא בערוך, ובכתבי-יד: בהוצאות שלנו: "בר חיריא"), אשר שם נכלל ב"למינהו" של הנץ. בוכרט סובר, שזה ה – Geier השחור, כי דיה ו"דיו" מוצאן משורש אחד.
"איה", אונקלוס "טרפיתא", אולי Geier (השוה שולץ בספור למשנה תורה), השבעים: ἰκτίν, Hühnergeier בגרמנית, הוולגטה Geier- vultur באיוב כח, ז צוין העוף איה כבעל חוש ראיה חזק. לדעת אחרים האיה היא Falke, הקורא תמיד "געיה" (השוה דילמאן). התוספת "למינה" רומזת על משפחה מסועפת של עוף זה.