פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יא · פסוק טז
"בת היענה", נזכרה לעתים תכופות כעוף מדברי (ישעיה יג כא), כמיללת בקול נכאים (מיכה א ח) וכחיה אכזרית (איכה ד ג). כולם מתכוונים לעוף המכונה בגרמנית: Schwalbe. "בת היענה" משמעה או בת היללות או מסורית "יען" - זולל, בת הזוללות. במס' חולין סד: למדים מהכינוי "בת היענה" כי "ביצת טמאה" אסורה (בת - ביצה). הדעה הזאת מנומקת בכך, כי אילו היה כינוי זה כולו שם העוף, אסור היה לסופר לכתוב בספר תורה את השם בת היענה בשתי שורות.
"התחמס". אונקלוס מתרגם: "ציצא". כנראה, הקוקיה (קנובל), שמתעללת באכזריות בקינים הזרים שבהם היא מכניסה את ביציה, משורש חמס, לשון גזל. ומכאן בתרגום יונתן: "חטפיתא", השבעים: γλαύξ, Eule בגרמנית (strix flammea טריסטראם 90).
"השחף", בתרגומים אין ביאור לשם זה. בעברית שחף - רזה, לדעת קנובל מין Habicht. אבל קרוב לוודאי, שלפי השבעים והוולגטה Larus, הוא בגרמנית Möve Seemöve.
"הנץ", מלשון "נוצץ" - פורח, עוף שמצטיין במעופו, מין Habicht או Sperber בגרמנית, ברומית: nisus, השבעים: ἱέραξ, הוולגטה: Habicht=accipiter. גם על הפירוש שנץ מזדהה עם Sperber חולקים התוס׳ (חולין סג. ד״ה נץ). בתוספת ״למינהו״ שאצל נץ, נכלל לדעת התלמוד בחולין סג. גם 'בר הדיא' או 'שורינקא' (ראה לעיל לגבי דאה), Würger בגרמנית (לוויסון עמ׳ 165), שמכוון, כנראה, אל Edelfalke בגרמנית (לפי ויקרא רבה, פר׳ ה רואה עוף זה את טרפו ממרחק של יח מילין, השוה איוב לט כו).