פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יא · פסוק ט
ט-יב. "במים" כולל כל מיני מים: ימים וימות, נחלים, בארות וכו'.
"סנפיר", אולי מלשון נסף-סניף. מלשון קשה -קלוף, מזה במשנה "קסוה" - קליפה. לדעת הרמב"ן ואחרים מציינת קשקשת כאן את הקשקשים שקל להפרידן, שכן אונקלוס מתרגם: "קלפן" (ולא את השריון של הדו חיים שאינו מתקלף). ובזה מובנים דברי המשנה בחולין סו: ש"כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר". ולכן די בסימן אחד של הקשקשים שרואים בדגים ובדו חיים (אל אלה האחרונים מכוון גם הפסוק שלפנינו) כדי לטהר אותם, ואילו היו גם שריונים נכללים במלה קשקשת, לא היה הכלל הזה נכון, שהרי יש הרבה דו חיים שיש להם שריון, אבל לא סנפיר (אולם השוה נודע ביהודה, חלק ב יורה דעה סי' כח).
"במים... במים בימים וגו'", מתפרש בתלמוד, חולין סו: ככלל ופרט וכלל, והפרטים "בימים ובנחלים" באים לדוגמה כדי לבאר, כי המקרא מדבר על מים שמבחינת סימניהם המהותיים דומים לימים ונחלים. ואלה הם סימניהם המהותיים: א) "גדלים על גבי קרקע", כלומר נולדו על גבי קרקע, ב) "נובעים"- מפכים.
העובדה שבפסוק האוסר, הבא אחרי כן (פסוק י) נשנתה שוב ההגבלה "בימים ובנחלים", מלמדת שהמים שמוצאים מן הכלל בחוק שלפנינו, הם מוצאים רק בנוגע לאיסור (השוה מלבי"ם עז), כך שרק באותם בעלי החיים שנמצאים במים הדומים לאלה שבפרט, טעונים שני הסימנים, קשקשת וסנפיר, ואילו במים אחרים כל בעלי החיים שבהם טהורים. המים האחרים הם (לפי מה שנחליט בפלוגתא שבעירובין כח. אם "כללא בתרא דוקא" או "כללא קמא") או כאלה שאין להם שום אחד מסימני הפרט המובהקים, כגון מים בכלים, שאינם לא נובעים ולא גדלים על גבי קרקע, לאלה שייכים גם הבורות, השיחין והמערות, שהם אמנם גדלים על גבי הקרקע, אבל אינם נובעים. רק חריצין ונעיצין, כלומר תעלות ובריכות העשויות באופן מלאכותי, דומים לפרט בשני הסימנים העיקריים. הברייתא של דבי רבי ישמעאל סוברת, כי הפסוק שלפנינו מובן כריבוי ומיעוט, ולפי זה כל המים הזורמים, אף על פי שאינם נובעים ("חריצין ונעיצין שאינן נובעין"), נכללים באיסור, ואילו כלים ובורות, שיחין ומערות, שהם סגורים כמו כלים, מוצאים מן האיסור.