אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק ז

פסוק ו

"החזיר". זהו המין היחידי שמפריס פרסה ובכל זאת איננו טהור, הואיל "והוא גרה לא יגר". העבר הבלתי נשלם של הפועל, "יגר" מציין את ההרגל והטבע של החיה הזאת: היא אינה רגילה להעלות גרה. חוץ מן החזיר אפשר לאכול כל בהמה בלתי מוכרת לנו, אם מוצאים אצלה פרסות סדוקות, כי אף אם בשעה זו אין הם במקרה "מעלה גרה" (בהווה), יש להניח, שבעה"ח גרה יגר, שהוא הרגלו וטבעו. אולם החזיר מטבעו אינו מעלה גרה, "גרה לא יגר". על סמך קביעת סימני החזיר ניתנה לנו לפי זה האפשרות, להתיר את כל המינים האחרים שפרסותיהם סדוקות. ועל ידי קביעת הסימנים של גמל, שפן וארנבת ניתנה האפשרות להתיר את כל המינים האחרים של מעלי הגרה, אף כי מסופקים אנו אם פרסותיהם שסועות, וספק זה יכול להתעורר בשלושה אופנים: א) אם רואים את פרסות החיה סדוקות למעלה, אך אין יודעים אם הסדק עובר והולך עד למטה. במקרה זה מסופקים אם מפריסת פרסה היא, אם החלק הגלוי הוא פרסה ממש. ב) אם החלקים התחתונים של הרגלים קטועים ואין יודעים אם במצב השלמות היא "הפריסה פרסה". ג) אם החיה שלמה ואין לה פרסות שסועות, אבל אפשר שהמין הזה מטבעו "יפריס פרסה" ושרק חיה זו שלפנינו קלוטה במקרה. בכל שלושה מקרים אלה אפשר להתיר את החיה שעליה חל הספק, אם רק יודעים שהיא לא ממיני הגמל, השפן והארנבת. אולי רצה הכתוב לרמוז את זאת בהחליפו את צורת הזמן בפסוקים ד-ו (ביאורו של ויזל אינו מניח את הדעת ביותר, השוה עוד מלבי"ם עג והירש). ובמשנה תורה ששם כתוב רק פועל אחד, נאמר "הפריסו", משום שאת הספק השני אי אפשר לברר בשום אופן, ואילו את שני הספקות האחרים אפשר לסלק על נקלה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה