פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יא · פסוק ג
"מפרסת וגו'". פרוס משמעו שבירה, בקיעה. "פרסה" – כף הרגל השסועה, אך גם טלפיים שסועים בכלל, לכן נקראים גם טלפי הסוס פרסה.
"הפריס" - הוציא פרסות (השוה איוולד 122 c). הרשב"ם וויזל סבורים, שהוראת המלה פרסה הוא טלף בכלל, מלשון פָּרַס, שטח, כסה. על כל פנים היתה נחוצה הגדרה מדויקת יותר, ולכן מוסיפה התורה: ושוסעת שסע פרסות (ובספר דברים: "שתי פרסות"), הפרסה נקרעת לשניים (ונעשית כשתי פרסות) על ידי סדק. לפי פירוש רש"י הכוונה ב"מפרסת פרסה", שהפרסה סודקת את הטלפים מלמעלה.
"ושוסעת וגו'", "שמובדלת מלמעלה ומלמטה" בשתי ציפורנים.
"מעלת גרה", מעלה את מה שלעס. "גרה" מלשון גרר - משך, כלומר מושך את האוכל חזרה למעלה. "מעלה גרה", בלי וא"ו החיבור, ללמד ששני הסימנים גם יחד הכרחיים, כלומר: שוסעת שסע פרסות, שהיא מעלה גרה, תאכלו.
תיבת "בבהמה" יתרה כאן, ובאה לרבות את השליל (השוה רש"י), כלומר: סוג זה מותר ואפילו אם הוא עדיין שליל (עובר במעי אמו) שאין לו עוד הסימנים האלה. ואגב אורחא למדים אנו מכאן, כי "שליל ניתר בשחיטת אמו", שהואיל והיתרו הוא מפני שנמצא במעי חיה טהורה ונחשב כחלק האם, הרי הכרח שיותר גם על ידי השחיטה שנעשתה באם.
הבהמות מעלות הגרה יש להן קיבה בעלת ארבעה תאים: א) "כרס", הגדול שביניהם שבו נכנסים האוכלים הלעוסים בחתיכות גסות (גרה). ב) "בית הכוסות", שאליו מגיעות אח"כ החתיכות, מתרככות ונעשות גושים, שעולים קמעא קמעא אל הפה, שבו הם נלעסים שוב ובאים אל - ג) ה"המסס", ומשם נמשכים ובאים אל - ד) "הקיבה". לדעת חכמינו (חולין נט.) אין לכל הבהמות מעלות הגרה הכשרות שינים חותכות באמצע החניכים שלמעלה. אמנם, גם לגמל חסרות שינים אלו, אבל יש לו שינים חדות צדדיות, שקרויות "ניבי", שחסרות רק אצל בן גמל רך. ולכן מספיק לדעת, כי חיה מחוסרת שינים חותכות באמצע החניכים שלמעלה, כדי להתירה, אם רק יודעים בבירור שהיא אינה בן גמל (חולין, שם).