פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טז · פסוק כב
"גזרה" מן גזר - כרת, חתך, לפי יומא סז: צוק, מקום תלול. סתם "גזרה" משמעה סביבה שמנותקת מכל קשר עם הישוב, בזה כלול גם צורתו של המקום, כמדרון, ללא דרך שאפשר ללכת בה.
"ושלח וגו'", מבואר בתרגום יונתן כך: "ויפטור גברא ית צפירא למדברא דצוק ויסוק צפירא על טוריא דבית הדורי (צ"ל: "הדודי") וידחפיניה רוח זיקא מן קדם ה' וימות". לפי זה אין למלה "ושלח" כאן אותו המובן שיש לה בפסוק הקודם. כאן מובנה פָּטַר. האיש שומט אותו, השעיר מטפס בעצמו על הצוק וסערה משליכתו אל התהום. אך ממס' יומא סז. יוצא, כי האיש דחף את השעיר למטה, ולפי זה משמעות המלה "ושלח" דחיפה למטה. השוה ויזל שמחבר "ושלח" עם שלח - חרב. על דבר 'בית הדודו' עיין שיק ב – Zeitschr d. deutschen Palästina, vereins III עמ' 214 ואילך.