אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק טז · פסוק כא

פסוק כ

"את שתי יָדָו". תמיד כתוב "וסמך את ידוֹ", מכאן אנו למדים שהסמיכה צריכה להיעשות בשתי ידים. ראוי לתשומת לב תרגומו של יונתן: "ויסמוך ית תרתן ידוי בסדרא חדא ית ימינאה על שמאליה על ריש צפירה חייא". בזה מתבאר החסר במלה "ידו", ואולי זהו הטעם שבכל מקום כתוב ידו, בלשון יחיד.

"והתודה". זהו הוידוי על עוונות העם. "עונות" מן עוה – עקם, אלו הם לפי יומא לו: הזדונות, ואילו "פשעים" הם ה"מרדים", שנעשים מתוך בזיון החוק.

"לכל חטאתם". כמו לעיל בפסוק טז. סדר הוידוי היה, לפי יומא סו. "חטאו", "עוו", "פשעו".

"ונתן וגו'". על ידי ביטוי העבירות בפה על גבי ראשו של השעיר המשתלח, הן ניתנו בצורה סמלית על הראש, השוה דברים יא כט: "ונתת את הברכה על הר גריזים"

"ושלח". לא נאמר ושלחו, משום שהוא משלח את הכל, כלומר: את השעיר יחד עם העוונות, אל המדבר.

"עתי", מלשון עת, היינו מוכן לזמן ומזומן לעת הצורך, איש שנועד (לפי יומא נו:) עוד מאתמול. ולכן נאמר בספרא: "עתי" אפילו בשבת, "עתי" אפילו בטומאה.

"כל עונות". בכלל, לכל סוגי העונות.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה