אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק טז · פסוק יט

פסוק יח

"והזה עליו", 'על טהרו של מזבח' (משנה יומא ה ו). באזהרה "וטהרו וקדשו" מרומזים, כנראה, הטיהור מן הטומאה שבעבר והשמירה מפניה להבא, כלומר: יטהר אותו מן הטומאה שקיבל בעבר, ויקדש אותו להבא. לעיל בקודש הקדשים, נטמא הוא רק בעקיפין על ידי מישהו שנגע בו, לכן: "וטהרו וקדשו". דעתו של ראב"ע, שהמצוה "וכן יעשה לאהל מועד" (פסוק טז) מכוונת אל ההזיה על מזבח הזהב, ו'המזבח' שבפסוק יח הוא מזבח העולה, מופרכת מאליה ואין צורך לסתור אותה, שכן אם נצטוותה ההזיה על מזבח הזהב, הרי אין המכוון במזבח שנזכר בפסוק יח אלא למזבח הזהב.

אולם בזמן האחרון בא וולהאוזן והכחיש בכלל את מציאותו של מזבח הזהב. ובשנתון לתיאולוגיה גרמנית 1877 עמ' 410 ואילך קבע כלל, שכל הפסוקים בחומש שבהם נזכר מזבח הזהב, הם תוספת מזמן מאוחר, שהרי הסיפור המקורי על בנין אוהל מועד אינו יודע כלום על אודות מזבח זהב. בעקבותיו הלכו אח"כ קואנן (מבוא עמ' 72) ואחרים. נשמע נא את נימוקיהם:

א) הטעם היחידי הראוי לתשומת לב שמביאים אותו כהוכחה נגד מקוריותו של מזבח הזהב בחוק על בנין אהל מועד, הוא העובדה, שמזבח הזהב מופיע בספר החוקים כנספח (שמות ל, א-י) לפקודות בענין הקמת אוהל מועד, לאחר שכבר ניתן הצו לא רק לבנין האוהל אלא אפילו לעשיית בגדי הכהנים וחינוך העבודה. אולם דווקא עורך מאוחר היה בוחר לו את המקום המתאים לכאורה יותר בשביל המצוה הזאת, כאשר עשה באמת השומרוני, שסידר את מצות מזבח הזהב שם בפרק כו, אחרי פסוק לה. רק המחוקק המקורי יכול היה להרשות לעצמו לסדר את החוק במקום שלכאורה אינו מתאים. השם "מזבח" מן זבח - שחט, הולם בעצם רק אותו המזבח שעליו הקריבו זבחים, מזבח הקטרה אינו ראוי להיקרא מזבח. כי-אם רק מקטר (כמו שם, ל א). רק לאחר שכבר מדובר על המזבח העיקרי, אפשר היה לקרוא גם עצם אחר, הדומה לו והמשמש לתפקיד דומה במובן מסוים, בשם מזבח, באשר מזבח זה נועד להשלים את העבודה היום יומית שנעשתה על גבי המזבח העיקרי בצורה חגיגית, (ונוסף לזה, שבמקרים בודדים נזרק דם על המזבח הזה מדמי קרבנות (שמות ל י, ויקרא ד: ז, יח). ולכן באותו הפסוק, שלכאורה היה צריך להינתן בו החוק על מזבח הקטורת היינו בהמשך התיאור של הכלים שבפנים אוהל מועד, לא היה באמת המקום המתאים לדבר על מזבח הקטורת. אולם עם הפקודה לעשיית מזבח הקטורת ראוי היה לחבר גם את מצות קטורת התמיד (שם כט, לח-מו), ומטעם זה מצאה התורה כאן (ל, א-ו) מקום ראוי להוסיף סעיף על מזבח הקטורת, שנשמט קודם לכן. דווקא בעלי התפיסה הרציונאליסטית של חוקי הקרבנות, לכשיתעמקו ביתר עיון, יודו בעל-כרחם, שמקומה המתאים ביותר של מצות הכנת מזבח הקטורת והבאת הקטורת, הוא בסוף המצוה על דבר קרבן התמיד. שכן אם עולת התמיד נמשלה ל"לחם ה'" (במדבר כח ב), מן הראוי הוא להוסיף לה קטורת, בדומה לשולחנו של מלך בשר ודם, שהביאו עליו אחרי גמר הסעודה את הקטורת ("מוגמר"). הסבר על משמעות הקטורת לפי התפיסה הסמלית, נותן הירש בפירושו לשמות ל א.

לדעת מלבי"ם בפירושו לשמות ל א, ניתנה הפקודה בדבר הכנת מזבח הקטורת בסוף, משום שלפי המסורת (רמב"ם הל' תמידין ומוספין ג א, על פי זבחים נט.) גם בהעדר מזבח הזהב, היה מותר להקטיר במקום שעמד שם, הרי שאין כלי זה מעכב. ומטעם זה לא סודרה גם המצוה על דבר עשיית הכיור, אלא בשמות ל יז ואילך, משום שגם כלי זה אינו מעכב (רמב"ם, הלכות ביאת מקדש ה י, על פי זבחים, כא:).

ב) יחזקאל (מא כב) אינו מבחין בין השולחן לבין המזבח שבמקדש, אלא קורא את המזבח בשם השולחן. מכאן היה אפשר להסיק לכל היותר שיחזקאל לא ידע כלום על שולחן לחם הפנים במקדש. אך גם המסקנה הזאת מוטעית, שהרי יחזקאל אינו מזכיר גם את המנורה. ולפי זה הוא מזכיר רק כלי אחד של המקדש, והוא המזבח, כנראה, משום שזה היה הכלי החשוב ביותר בעיניו. ברם, תהיה זאת שרירות לב ממש להסיק מתוך דברי יחזקאל, שמזבח הקטורת לא היה כלל במציאות. אדרבה, אין למצוא הוכחה יותר מוסמכת למציאות המזבח במקדש מאשר הפסוקים האלה ביחזקאל. מה שהוא מכנה את המזבח "השלחן אשר לפני ה'". נימוקו בזה, שבכלל צוין המזבח, אף מזבח העולה, בשם "שולחן ה'" (השוה יחזקאל מד טז, ומלאכי א יב). ואי אפשר להטיל ספק בזה, שיחזקאל מתכוון לתאר את המזבח ולא את השולחן, כי הרי: א) לכלי שלו יש מקצועות, ב) ארכו שוה לרחבו, כמו בכל המזבחות, בעוד שארכו של השולחן הוא פי שנים מרחבו, ג) גם גבהו של הכלי, שהוא שלוש אמות, גדול יותר מדי בשביל מידת שולחן, ד) גם מה שהזכיר בפרק ט ב: "מזבח הנחשת" מוכיח, שהיה עוד מזבח אחר, וחוץ מזה: הביטוי מזבח לא היה מתאים לשולחן.

ג) מזבח הקטורת נזכר בפרקים אחדים: אך דוקא בפרקים שהיינו מצפים למצאו, אין לו זכר. בענין זה צוינו כמה מקומות: א) מתמיה הדבר, שהקרבת החטאת החשובה ביותר (בויקרא ד), נעשית על מזבח הזהב, אבל זו שבשמות כט ובויקרא ח-ט נעשית בלעדיו? אולם בויקרא טז נאמר, שהדם יובא לקודש הקדשים, והיה מקום לשאול: מה הטעם שבחנוכת אהל מועד לא נעשה המעשה החגיגי הזה? אבל התשובה היא פשוטה: רק בכפרת חטאים מסויימים היו חייבים להביא את הדם לפני ולפנים, או לפחות לקודש, אבל לא בחטאת המילואים, שענינה סמלי. ב) עוד יותר מתמיה, לכאורה, שבפרשה שמדובר בה על מעשה הקטרה חגיגי ביותר, אין אף זכר לאותו המזבח. ולדוגמא מביאים ראשונה את הפרשה שלפנינו: ועל זה – להלן. כמו"כ מביאים את הפסוקים ויקרא י א ואילך, שם מסופר שנדב ואביהוא העלו את הקטורת מתוך מחתות. אולם השימוש במחתות אינו מוציא את השימוש במזבח. וגם במזבח הקטורת היה הכרח להשתמש במחתה, כי הלא בה נמצאות הגחלים הלוחשות, וממה שלא נאמר שם במיוחד, שנדב ואביהוא שמו את המחתה על המזבח, אי אפשר להסיק שום מסקנות, שהרי תיכף אחרי בואם אל הקדש נשרפו באש מן השמים (השוה לעיל על י ב).

עוד פחות מזה חשובות הראיות האחרות, אשר וולהאוזן מביא מבמדבר טז ויז. בפרק טז מסופר על קורח ועדתו שהביאו קטורת במחתות, וגם הם נשרפו עוד קודם שנכנסו למקדש, ובפרק יז שם מסופר, שעל ידי הקטורת שהוקטרה בקרב העם נעצרה המגפה, ושם בוודאי לא היה מקום להזכיר את המזבח. וולהאוזן אף מפליג ומחליט, שגם בבית שני לא נמצא מזבח קטורת, למרות מה שכתוב בספר המכבים-א א, כא: ד, יט. ספק אם טענה זו מצריכה תשובה ואינה באה באופן רציני בחשבון כלל.

מכל מקום יוצא ברור ממלכים-א ו: כ, כב, ז מח, שבמקדש שלמה היה מזבח זהב. אך לדעת וולהאוזן היה זה השולחן, אשר לפי יחזקאל היה דומה למזבח! אולם הלא בפרק ז פסוק מח נזכרו גם השולחן וגם המזבח? המלים "ואת השלחן" הן שם, לפי דעתו, הוספה מאוחרת. דילמאן (E.L. מהדורה ג, עמ' 351) מציין זאת כביקורת הבאי. ואנחנו היינו מכנים אותה בשם ביקורת של מגמה, שמסלקת בשרירות כל מה שסותר את הדעה הקדומה. סילוק "ואת השולחן" אינו מספיק עוד: גם המלה "זהב" שבסוף הפסוק יש לזרוק הלאה!

חוקר בעל מצפון, אסור לו להטיל ספק בכך שבמקדש שלמה היה מזבח זהב, שנועד להעלאת קטורת. אותם החוקרים, הקובעים את עריכת הספר המכונה "כתב היסוד" אחרי בנין מקדש שלמה, מתוך שמודים במציאותו של מזבח הזהב במקדש, מובטחת היתה להם גם מציאותו באוהל מועד. אולם חוץ מן הראיות הנזכרות רוצים אנו להוכיח גם מן התורה עצמה את מקוריותם של הפסוקים המזכירים את מזבח הקטורת. ראשית כל, ברור, שהקטירו יום יום, או לפחות בזמנים תכופים, קטורת לפני ה', שהרי בין התרומות שמוטל על העם לנדב למשכן היו גם סמים לקטורת. בשמות כה ו, ובס' במדבר יז ה מופיעה הבאת הקטורת לפני ה' כעבודה החשובה ביותר של הכהנים: "למען... להקטיר קטרת לפני ה'". האם זה מתקבל על הדעת, שרק פעם אחת בשנה, היינו ביום הכפורים, הביאו קטורת לקרבן? אחרי כל הבירורים הנזכרים אי אפשר להסכים לכך. אלא, להפך, מהם מוכח, כי הבאת הקטורת היתה אחד המעשים העיקריים של עבודת הקודש הרגילה, ושהתורה מניחה בפשיטות את מציאות קטורת התמיד. והאם אפשר להעלות על הדעת, שקרבן כה חשוב לא נצטווה בשום מקום בתורה? עולת התמיד, נר התמיד ולחם הפנים תמיד – כל אלה מצווים בתורה, והקטורת החשובה היתה מסורה לנוהג או ליזמת הכהנים עצמם?! ואם מצות הבאת הקטורת הכרחית היא, הרי אי אפשר שהדרישה להכנת מזבח קטורת, שהיתה קשורה בה קשר הדוק ביותר, באה בזמן מאוחר בתורת הוספה.

ועתה נפנה אל הפרשה שלפנינו. מובן מאליו, כי אי אפשר להביא ראיה נגד מציאות מזבח הקטורת מן העובדה שהקטורת הועלתה בקודש הקדשים ולא שמו אותה על מזבח, כי הלא העלאת הקטורת ביום הכפורים היתה קרבן יחיד במינו והיא לבדה הובאה לפני ולפנים. הקטורת הרגילה הוקטרה בלי ספק בהיכל. ואם כן, אף אם היו מסכימים לדעתו של הראב"ע, שה"מזבח אשר לפני ה'" (בפסוק יח) רומז על "מזבח העולה", אפשר היה לבאר, כי בפסוק שלפנינו לא נזכר מזבח הקטורת משום שהקטורת הובאה אל מקום מקודש בקדושה יתרה, אך אין זה יכול לשמש הוכחה נגד מציאות מזבח קטורת, גם אם הראב"ע היה צודק בהחלט, בכללו במלים "וכן יעשה לאהל מועד" גם את העבודה במזבח הקטורת, כי הרי פסוק זה נסמך על ויקרא פרק ד, שגם שם מדובר בהזיית דם על מזבח הזהב (ראה בביאור לפסוק יח). מכל מקום אי אפשר שידובר בפסוק יח אלא על מזבח הזהב. הביטוי "לפני ה'" אינו מוכיח אמנם שהכוונה היא לקודש, שהרי גם החצר נקראת "לפני ה'", כגון בפסוקים ז, י ויב, כמו בקודש, וכמו בשמות כח: כט, לה. אולם מכרעת העובדה, שמזבח העולה אינו מסומן בשום מקום על ידי משפט הזיקה "אשר לפני ה'". על פי רוב הוא נקרא מזבח סתם, שהרי הוא מקום הזבח העיקרי. ודווקא לפי שיטת וולהאוזן לא היה צורך בחוק המקורי שום סימן מיוחד למזבח, כי לשיטתו לא נמצא במקדש אלא מזבח אחד. רק במקומות שהיה צריך ליחד אותו, בנבדל מן מזבח הקטורת, הוא נקרא בשם מזבח העולה או מזבח הנחושת וכיוצא בו, אבל ביטוי כזה "מזבח אשר לפני ה'" לציון המזבח היחידי, לא נדרש. ולכן מוכרחים אנו לקבל את הביאור שויקרא ד יח נותן לשם זה, שהוא לבדו הביאור הנכון. ויש טעם מספיק לכך שהמזבח לא נקרא כאן מזבח הקטורת כמו שם, מכיון שהתורה ציותה שבעבודת כיפור זו, תובא הקטורת, המעשה החשוב ביותר, לא על המזבח ההוא אלא בקודש הקדשים, לכן היה הכינוי "מזבח הקטרת" למזבח הזהב במקום זה בלתי מתאים כלל, ולכן בחרה התורה בביטוי "מזבח אשר לפני ה'", כמו שגם יחזקאל (מא כב) מכנה את המזבח הזה: "השלחן אשר לפני ה'" (השוה גם ויקרא ד יח).

נעיין עוד בשמות כט יב (שגם ולהאוזן מכיר בו כמקורי). גם שם מדובר על המצוה לתת על קרנות המזבח מדם החטאת, ומזבח זה הוא בלי ספק מזבח העולה. שם כתוב מזבח, סתם, בלי ציון מיוחד, ואחרי כן נאמר, שבגמר ההזיה על המזבח יישפכו שירי הדם "אל יסוד המזבח". והנה, משום מה לא נצטווה גם כאן לשפוך את השארית אל היסוד? ההסבר ברור: משום שכאן המדובר הוא במזבח הזהב אשר לא היה לו "יסוד", הרי שאין שום סתירה מן הפרשה שלפנינו לשמות ל י, ולויקרא ד: ז, יח (השוה עוד דליטש בכתב העת של לותרד א, 113-121, ו"במגאזין למדע היהדות" ש' 1890, עמ' 140-145).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה