אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק טז · פסוק ב

פסוק א

"דבר אל אהרן אחיך". לדעת חכמינו לא נאסרה על משה הכניסה לפני ולפנים, שהרי שם נגלה אליו ה' (שמות כה כב) ולכן הודגש במלה אחיך, כי לאהרן, אף על פי שהוא אחיך, אסור לבוא לאותו המקום שאתה בא שמה.

"ואל יבא בכל עת אל הקודש". יש לבאר לפי הרמב"ן, שאל יבוא בשום עת אל הקודש (שהרי המלה 'כל' הקשורה בשלילה, משמעותה שלילה כללית: שום דבר, עיין איוולד 323 b). לדעת תורת כהנים בא זה להשמיענו, שאפילו ביום הכפורים אסור לו לבוא לקודש הקדשים חוץ מאשר לעבודה שמצווה עליה, השוה גם דעתו של מדרש רבה, המובאת להלן בפסוק כד.

"אל הקדש", יכול גם אל העזרה, תלמוד לומר "מבית לפרכת... הארון". תמוהים כאן פיסוקי הטעמים: האתנח היה צריך לבוא מתחת למלה "ימות". וכנראה צדק שד"ל בהעירו, שבעלי הטעמים התכוונו להביע את דעתו של ר' יהודה במסכת מנחות כז: שעונש מיתה בא רק בגלל התקרבות אל הכפורת, אבל הנכנס מבית לפרוכת נענש רק במלקות ארבעים, ולכן היה צורך להפריד בין "לפרכת" ובין "ולא ימות" (השוה: גייגר, Jüdische Zeitschrift II עמ' 29 ואילך). ועוד משער שד"ל, שהטעמים באים ללמד, כי האיסור היה חל גם בבית שני, שהארון לא היה נמצא בקודש הקדשים.

את המלה כפורת, שבאה בפעם הראשונה בשמות כה יז, גוזרים הרבה מפרשים משורש כפר- כסה, ומבארים שהוא מכסה. אולם דילמאן ואחרים מערערים בצדק נגד זה וטוענים, כי כפורת יש לה בכל מקום מובן של כלי עצמאי (השוה שמות כו לד, ל ו, לא ז, מ כ). את הכיסוי מכנה גם התורה בשם צמיד, ומתמיה שהשם כפורת יבא רק לשם ציון הכיסוי שעל גבי הארון, ולא בשום מקום אחר. בספר דברי הימים-א כח יא, נקרא קודש הקדשים בשם "בית הכפרת" (וכן בתרגומים הארמיים לויקרא טז ב), שמן הנמנע הוא שמשמעו בית כיסוי. ומלבד זה אין משמעות הפועל כפר (בבנין פיעל) בשום מקום כסוי במובן הגשמי, ורק במובן הסמלי משמש הוא לכיסוי החטא. ובזה נדחתה גם דעתו של דילמאן, שמבאר את המלה: כפורת - כותרת, חיפוי. פירושו של איוולד (Alterth, עמוד 165), שכפורת היא שרפרף, אין לו על מה לסמוך. לכן יש להחזיק בדעה שהפירוש הוא: כלי כפרה, פירוש שנמצא כבר אצל הקדמונים, (למשל בתרגום השבעים: ἱλαστήριον, פילון (vita Mos ג, 150 M) הפשיטתא והוולגטה), ורבים מבין האחרונים מסכימים עמו. (השוה עוד לאגארד, Bildung d. Nomina עמ' 236 ואילך). לפי זה נקרא כיסוי הארון כפורת, על שום שעל גבו נעשתה עבודת הכיפור הנעלה ביותר ביום הכפורים, והנה כי כן יש לנו בשם כפורת מצבת עדות לדורות למוצאו עתיק היומין של יום הכפורים.

"כי בענן אראה וגו'", לפי יומא נג. (השוה גם שם כט:) הבינו גם הצדוקים וגם חכמי הפרושים (על המחלוקת ביניהם עיין להלן בפסוק יג), שכוונת "בענן" כאן היא ענן הקטורת שנזכר בפסוק יג, אולם הפשט הפשוט של הפסוק אינו הולם, כפי הנראה, את הדעה הזאת. מה ראה הכתוב לדבר כבר במקום זה ברמז כה מעורפל על העבודה החשובה ביותר של יום הכפורים? יש מקום להשערה, שהביאור הנ"ל יצא מבין הצדוקים, ושהפרושים אך ניסו לסתור את ההשקפה ההיא על יסוד פירושם של הצדוקים עצמם. וניתן לבאר ע"פ רש"י, ראב"ע ורשב"ם, כי "בענן" מכוון אל אותו הענן בו נראה כבוד ה'. כך מתרגם גם יונתן. כמו"כ נכונים דברי ויזל, כי בענן שנראה על גבי הכפורת, מופיע ה', ולכן אסור להתקרב אליו, ועל אהרן להעלות ענן קטורת בהיכנסו לפני ולפנים, כדי שלא ייראה ענן אלא מבחוץ, על גבי המקדש. ברם, אפשר שכוונת הכתוב היא, שהענן ששכן מבחוץ שימש סימן נראה לעין העם, שכבוד ה' הופיע מעל גבי הכפורת. שהרי מפורש בהדיא בשמות כה כב, שה' נגלה למשה רק "על הכפרת", אף על פי שהענן נראה מבחוץ. אך יותר מסתבר, שגם בקודש הקדשים נראה ענן, והוא עב הענן (ערפל), ממש כמו על הר סיני: בקרבת השכינה נראה הערפל, ובסביבה רחוקה יותר – הענן (השוה שמות כ כא, יט ט ורמב"ן שם). ראיה לזה יש למצוא בס' מלכים-א ח, י-יב. בשעת חנוכת הבית על ידי שלמה המלך מילא הענן את בית ה' ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, ואז אמר שלמה: "ה' אמר לשכון בערפל". בזה התכוון לקודש הקדשים שבו הופיע הערפל, שנקרא כאן "ענן". ולכן אחרי מות שני בני אהרן נתן ה' שתי פקודות: א. לאהרן, שלא ישתה יין לפני הכנסו אל הקודש, ב. למשה, שאוסרת על אהרן את הכניסה לקודש הקדשים. הפקודה השניה ניתנה למשה ולא לאהרן משני טעמים: ראשית, כדי להתיר למשה את הכניסה לפני ולפנים, ושנית, משום שכאן ניתן אגב לכל העם חוק הקרבנות של יום הכפורים, והחוקים האלה היו צריכים להמסר על ידי משה רבנו.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה