אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק טו · פסוק ד

פסוק ג

ד-ו, "כל המשכב", אף לפני שם בה"א הידיעה יכולה לציין המלה "כל": כל אחד ואחד (עיין איוולד 290 c). לא נאמר "כל אשר שכב עליו", אלא כל המשכב אשר ישכב, כלומר: צריך שהדבר אשר ישכב עליו יהיה ראוי וגם מיוחד למשכב, "ישכב" ו"ישב", לשון עתיד, משמעם שהוא רגיל לשכב או לשבת על אותו דבר. ולכן אם כפה סאה וישב עליה, אינה נטמאת, משום שאינה מיוחדת לישיבה אלא לשימוש אחר, או – כפי שמעירים חכמינו – משום שאומרים לו "עמוד ונעשה מלאכתנו", כלומר: "עמוד, שהכלי שאתה יושב עליו נחוץ לנו לעבודה שלנו" (שבת נט.). אולם השמות משכב ומושב כוללים כל מיני כלים המיוחדים לאדם לשמש לו מצע, בין אם הוא יושב או עומד, או נשען או נתלה או שוכב. כל מצע כזה מכונה בהלכה במונח "מדרס", מלשון דרוס - דרוך (לא נכלל בהגדרת "מדרס" כל דבר שלא נועד לשאת את גוף האדם, כגון סולם, שעשוי אך לעלות ולרדת בו, תוס' מנחות לא. ד"ה שידה). בכלי שמשמש מדרס, לא צריך שהזב יגע בו במישרין, כי אפילו אם עשר שמיכות ערוכות זו למעלה מזו והזב יושב על העליונה, נטמאה גם התחתונה בטומאת מדרס, ועוד: אפילו אם הכלי נמצא תחת אבן מסמא, כלומר: אבן כבדה ביותר ("מסמא" מלשון "ושומת על פום גבא", דניאל ו יח), והזב יושב על גבי האבן, נטמאים הכלים שמתחתיה (ראה רמב"ם, משכב ומושב ה ה ותוספות נדה נה:). רבינו שמשון סובר (בפירושו לכלים א ג), שבכלל אבן מסמא גם משא בלי הזזה. לגבי "טומאת משא" בעלמא משא הוא היסט (תנועה), אולם הזב מטמא כלים, אף אם הוא רק עמוס בהם בלי להניע אותם (כמובן, גם אם אינו נוגע בהם במישרין ואפילו אם הוא נושא אותם באמצעות כלי שאינו מקבל טומאה). מדין טומאת מדרס יוצאים כלי חרס (שבת פד.), כלי אבנים, כלי גללים וכלי אדמה שאינם מלובנים, וכלים מחמרי חיות ים ועצמות עופות.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה