פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טו · פסוק ג
"וזאת וגו'", כאן לא מתואר עדיין כיצד מטמא, תיאור זה בא להלן בפסוק ד ואילך. לכן מסתבר, שכל הפסוק "רר בשרו" עד "טומאתו היא" הוא מאמר מוסגר. חכמינו הורו: "טומאתו תלויה בזובו ואין תלויה בימים". בזה שונה הזב מן הזבה, בעוד שבזבה הטומאה תלויה בימים (ראה להלן בפסוק כה), העיקר בזב הן הראיות, היינו ראית הזיבה. בראיה אחת עדיין אינו נידון כזב אלא כבעל קרי (פסוק טז), שתי ראיות עושות אותו כזב מוחלט והוא טעון שבעה נקיים, אך לא קרבן (פסוק יג), ושלוש ראיות, אף אם היו ביום אחד, מצריכות, אחרי שבעה נקיים, הבאת קרבן (פסוק יד ואילך, מסכת מגילה ח.).
"רר", שם נגזר מן ריר (שמואל א כא יד), מַזיל.
"החתים", משורש חתם - סגור. ההפעיל מציין מצב, כמו "יעשיר" (תהלים מט יז) או "ילבינו" (ישעיהו א יח).
"טמאתו הוא", המאמר המוסגר בא להגיד, כי בנוגע לדרגת הטומאה אין הבדל אם הזיבה נוזלת או אם הבשר נסגר על ידי הזיבה, בשני המקרים היא טומאתו (כלומר הטומאה שעליה מדובר בפסוקים ד - יב), וטומאתו היא בזה שהחוקים הבאים נוהגים בו. וכאן בא החוק על דבר הטומאה כהמשך לחלק הראשון של הפסוק "וזאת תהיה טמאתו בזובו" (ההוספות בתרגום השומרוני ובשבעים התכוונו להתאים את הפסוק שלפנינו לפסוק כה, ולתקנו, כביכול).