פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ח · פסוק יב
"ויצק משמן המשחה על ראש אהרן". רק הכהן הגדול נמשח באופן זה (השוה גם ויקרא כא י). מלבד זה נמשח גם בין ריסי עיניו בשמן המשחה (לפי מה שנמסר במס' הוריות יב.). ובנוגע למשיחת בני אהרן יש הבדלים בין הפסוקים השונים שבמקרא. לפי פסוקים אחדים נמשחו גם בני אהרן בתורת כהנים, שמות כח מא, ל ל, מ טו, ויקרא ז לו, י ז, במדבר ג ג. לעומת זאת נמשח לפי הפסוק שלפנינו אהרן לבדו, וכן משמע בשמות כט ז ובויקרא ו יג ("ביום המשח אתו"). ובאמת שנינו בבמדבר רבה פרק יב טו: "אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם, מעלה נטל אהרן יותר מבניו לפי שהיה כה"ג יצק על ראשו שמן המשחה". לפי זה קיבלו בני אהרן רק הזיות בשמן המשחה, כפי שאמור באמת בפרשה שלפנינו (פסוק ל) ובשמות כט כא, ורק הכהן הגדול נמשח על ידי יציקה על הראש (וריסי העינים, השוה כריתות ה: "כמין כי יונית - Χ). לפי זה היה משמעה של המשיחה שצוותה לגבי בני אהרן רק הזיה על הבגדים בשמן המשחה. דעה זו מביע הרמב"ן. לעומת זאת שנינו בברייתא אחרת, שהיא לקוחה, כנראה, מתוך ספרי זוטא במדרש הגדול שבכתב יד, כי גם אהרן וגם בניו נמשחו במשך כל שבעת ימי המילואים "כמין כי יונית". נראה, שזוהי גם דעתו של בעל "מכילתא דמילואים" (לפסוק י), באמרו שם סתם: "נמשחו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים". ולפי זה יש, כנראה, להניח, כי כאן ובשמות כט, לא נזכרה משיחת הבנים, משום שלא יוחסה לה חשיבות מיוחדת, כי על כן לא היתה מצווה לדורות לכהנים ההדיוטים. אך הפירוש הפשוט יותר הוא זה של במדבר רבה ושל הרמב"ן. הסתירות שנראות בעניננו מלמדות אותנו עוד, כי אין לנו להוציא במקרים כאלה משפט בחפזון, כדרך שעושים המבקרים, וליחס את הפסוקים לשני מחברים, שכן פסוקים אלה שהם כאילו מנוגדים זה לזה, באים לפי רוב רובם של המבקרים ממקור אחד, והמבקרים בעצמם נאלצים ללכת כאן עקב בצד אגודל לפי שיטת המדע המדויק.