פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ח · פסוק י
י-יב. הצו למשוח את המזבח (החיצוני) ניתן בס' שמות כ לו, וכמו כן משיחת אהרן (כט ז). משיחת החלקים האחרים של המקדש וכליו, וכן משיחת הכהנים, נצטוותה בתוך סדר הכנת שמן המשחה, שמות ל, כו-ל (השוה עוד כט, לו-לז). מלבד זה נמצא אותו צו גם בשמות מ, ט-טו. בפסוקים אלה נזכרה משיחת המשכן לפני ההלבשה, על כן רואה ראב"ע את הפועל "ויקח" (בפסוק י) כעבר מוקדם. שונה מזה דעת הרמב"ן.
שבע ההזיות על המזבח לא נזכרו בשמות, ואולי נכללו במצות המשיחה. לדעת הרמב"ן נכללו ההזיות האלו במלים "והיה המזבח קדש קדשים" (שמות כט לז, מ י), כי בזה נקבע למזבח קידוש מיוחד על ידי הזיות, שצריכות להיות מקבילות להזיות של הכהן המקריב (שמות כט, כא). שבע ההזיות מקבילות גם להזיות ביום הכפורים (ויקרא טז יט). לדעת ויזל נמצאת מצות הזיה על המזבח בשמות כט, לו-לז. בזה מבואר הטעם, מפני מה נזכרת לגבי ההזיות על הכהנים בשמן המשחה רק משיחת המזבח ולא משיחת המשכן וכליו, והוא משום שרק משיחת המזבח היתה צריכה להיות שוה לזו של הכהנים.