פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ח · פסוק ב
א – ה. רובם של המפרשים העברים מסכימים לדעתם של סדר עולם והמכילתא דמילואים, ששבעת ימי המילואים החלו בכג באדר, ולפי זה היה השמיני (ט א) ראש חודש ניסן. אולם, כבר בספרי פסקה סח (לפי גירסת ר' אליהו מזרחי) נמצאת דעה שונה של ר' עקיבא, שלפיה החלו שבעת ימי המילואים רק בראשון לניסן (זוהי גם דעת ראב"ע), כפי שיוצא מתוך פשוטו של הלשון בשמות מ: ב, יז ובויקרא ח לה (אולם השוה ירושלמי יומא א א, ורמב"ן שמות מ ב). זה גם הנוסח בפסחים צ: בשיטתו של ר' עקיבא לפי גירסת כתבי יד והגירסא שהיתה לעיני תוס' סוכה כה: ד"ה שחל (שתוס' דחו אותה בלי הצדקה, השוה תוספות סנהדרין נב.). בזמן מאוחר שינו את הגירסה בתלמוד, אולי מפני שהיתה סותרת לדעה המקובלת ברבים, שהיום השמיני למילואים היה הראשון בניסן.
לשון "קח" האמור בבני אדם פירושו לפי חז"ל "קיחה בדברים", משיכה לענין שהוא.
"הבגדים וגו'". ה"א הידיעה באה כאן משום שכל הבגדים האלה ידועים כבר מתוך התיאורים שהובאו בשמות כח. – בשמות כט א כתוב בראשונה "לקח פר וגו'", ואילו כאן נאמר בתחילה "קח את אהרן וגו'". בשמות מדובר סמוך לפניו על הכנת הבגדים, ולכן בא אחריו הצו: "לקח פר וגו'", שיוסיף עוד את הקרבנות. ואילו כאן מתואר סדר העבודה, שהתחילה בהלבשת אהרן ובניו ובמשיחתם שרק אחריהן באו הקרבנות.