פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ז · פסוק כד
"וחלב נבלה". לפי תרגום יונתן מגיד הכתוב כאן, שחלב נבלה וטרפה ייעשה למלאכה, ואילו חלב בהמות כשרות צריך להביא על המזבח. על זה העיר ויזל: לפי זה היה הצו בתקפו רק לדור המדבר, שהיה מצווה להעלות את כל הבהמות הכשרות על המזבח (ראה את ביאורו של ר' ישמעאל בפרק יז פסוק ג ואילך). זאת היא גם דעתו של שד"ל. אולם ר' עקיבא סובר, כי כוונת הפסוק כאן להורות, שחלב נבלה אינו מטמא (השוה פסחים כג:). גם בביאור הפסוק יז ג ואילך חולק ר' עקיבא על ר' ישמעאל, השוה שם.
"ואכל לא תאכלהו", בא לפי התלמוד ללמד שאיסור נבלה חל על איסור חלב, כלומר על האיסור שחל מעיקרא על החלב ניתוסף עוד איסור של נבלה ועל אכילתה חל עונש כפול. הרמב"ן סובר, כי היה צריך לאסור חלב נבילה במיוחד, משום שהיה מקום להניח שבחלב של בהמה, שאינה ראויה להקרבה, אין איסור. ראב"ע, שבוויכוחו עם הקראים (מוזכר לעיל על ג יז) אמר, שבתורה נאסר רק החלב של הקרבנות, מבאר את הפסוק הזה, שכאן נאסר חלב נבילה, אעפ"י שאינו ראוי להקרבה, כמו הבשר של נבילה. (הדעה הזאת אין לקבלה גם מפני הטעם, כי בס' ויקרא לא נמצא בכלל איסור לאכול נבילה. בפרק ה פסוק ו יש חוק, שהנוגע בנבילה חייב להביא קרבן, ובפרק יא כד –כח, לט – מ ובפרק יז, טו שוב מדובר על הטומאה, וכן בפרק כב ח, ורק בס' דברים יד כא נמצא איסור נבילה).
"ואכל לא תאכלהו", המקור בראש הפסוק בא להבליט את הניגוד, כמו לעיל פסוק יח.