פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ז · פסוק טז
"ואם נדר וגו'". את שלמי הנדר והנדבה יש לאכול לכתחילה ביום ההקרבה. "וממחרת והנותר וגו'", ומה שנשאר עד למחרת מותר לאכול (על דבר הצורה הדקדוקית ראה איוולד 344 b). בצדק מעיר ויזל, כי "ממחרת" פירושו היום השני, ואינו כולל את הלילה שלאחריו. מה שיישאר ביום השני היה צריך לישרף ביום השלישי. "ביום השלישי" נמשך לפי הטעמים אל "באש ישרף" שאם לא כן, היה צריך לכתוב "עד יום השלישי". אנו למדים מכאן גם את הדין, כי שריפת קדשים היתה אסורה בלילה, ואם גם הקרבן הופך להיות נותר כבר במשך הלילה, השריפה באה רק ביום המחרת.