פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ו · פסוק יט
"המחטא", פועל שנגזר משם העצם חטאת: כדוגמת בִּכּוּר שמשמעותו לעשות לבכור, כך משמעות מחטא לעשותו חטאת (השוה איוולד 120 e). אולם כאן הכוונה בעיקר לזריקת הדם, מה שיוצא גם מהכתוב ז יד. אבל אין כוונת הדבר, שרק אותו הכהן שעשה את זריקת הדם על המזבח הוא יאכל את החטאת, כי הרי נאמר בפסוק כב: "כל זכר בכהנים יאכל אתה". ואם נרצה להניח, כי בפסוק כב נאמר רק, כי כל זכר מן הכהנים שהיה המחטא רשאי לאכול אותו, הרי ניתקל בעובדה כי אי אפשר לכהן יחיד לאכול כל חטאת באותו יום ובאותו לילה. ואם כן, אין המכוון כאן אלא שהכהן המחטא יש לו זכות בכורה בחטאת, שהיא שייכת לו ושהוא מחויב לאכול ממנה (ראה מבוא לקרבנות, בקטע 'החוק על חלקם של הכהנים בקרבנות'), כפי שבאמת נאמר בפרק ז פסוק ז: "הכהן אשר יכפר בו לו יהיה". – על סדר חלוקת הקרבנות בין הכהנים מדבר הכתוב רק אחר-כך בפרק ז פסוקים ז-י בפרוטרוט. – הטעם שאין הכתוב מדבר על העבודות בהקרבת החטאת, יש למצוא במה שאמור לעיל (במבוא לקרבנות: 'שתי הקבוצות שבחוקי הקרבנות'), כי הן כבר נזכרו בשמות פרק כט פסוקים יב-יג.