אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ו · פסוק יח

פסוק טז

החטאת

יז – יט. מאחר שהתורות על דבר הקרבנות נפסקו ע"י דיני החינוך וחביתין, פותח המשך המצוות דלעיל במלים "וידבר ה' וגו'". אולם סדר החוקים שמסיני כאן אינו שוה לסדר החוקים שמאוהל מועד. שם מדבר הכתוב מבחינת המקריבים (היינו בני ישראל), ומונה קודם כל את הקרבנות שאפשר להביאם גם בתורת נדבה (עולה, מנחה, שלמים) ואחר כך את אלה שבאים רק כקרבנות חובה. ואילו כאן, בדינים ששיכים לכהנים, נזכרו קודם קדשי קדשים (עולה מנחה, חטאת, אשם) ואחרי כן קדשים קלים (תודה, שלמים). (לביטול דברי המבקרים – כדוגמת קואנן במבוא עמ' 80 - שהסיקו מסקנות מתוך שינוי הסדר של סוגי הקרבנות בין הפרקים א – ה, לפרקים ו – ז, ראה במבוא לקרבנות: 'אחידותה ושלמותה של תורת הקרבנות').

"במקום אשר", המלה מקום בלי ה"א הידיעה באה תמיד לפני 'אשר' - בצורת נסמך.

"במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת". המלה המשלימה, היינו שָׁם, חסרה לפי איוולד (3,(331 c. הדין שלפיו צריך לשחוט את החטאת באותו מקום בו תשחט העולה, נאמר לעיל בשעיר הנשיא ובחטאת יחיד (ד: כד, כט). כאן מקיף הצו את כל החטאות. המקום שבו צריכה להיעשות השחיטה בקדשי קדשים, שונה מדין קדשים קלים, הראשונים שחיטתם רק בצפון המזבח, ואילו האחרונים שחיטתם בכל מקום בחצר המשכן. ומכיון שנאמר כי חטאת ואשם נחשבים לקודש קדשים, צריך קודם כל להזכיר את הסימן האופייני שלהם. המלים הבאות: "קדש קדשים הוא" מנמקות את הדין שהשחיטה צריכה להיות בצפון, אף אם לא כתוב במפורש, כגון בקרבנות שבפרק כג פסוק יט. את אלה היה מותר לשחוט בכל מקום בתורת שלמים, אלמלא הדין כאן שקובע אחרת.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה