פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ה · פסוק כא
כ – כב. האשמות הקודמים באו עקב חטאים שעל ידם קופחה זכותו של ה' במישרין, וכאן מדובר על פגיעה בזכויות אדם אחר, שעל ידה נפגעה בעקיפין גם זכותו של ה'. לכן פותחת הפרשה הזאת שוב במלה "וידבר". החטא כלפי עמיתו נקרא "מעל בה'", לא מפני שנשבע לשקר (כי הרי שבועת עדות, ה א, ושבועות בטוי, ה ד, אינן מכונות מעל בה'), אלא משום שמעילה בין אדם חברו, נחשבת גם היא כמעילה בה', שנתן לכל אחד את קנינו ואינו רוצה בקיפוחו.
"וכחש בעמיתו". כחש ל... משמעו: שיקר או החניף למישהו. כחש ב... פירושו: כיחש למישהו או כפר למישהו. וכך הפשט כאן. "בעמיתו". "עמית". משורש עמה, היה יחד עם, משמעו: התחברות, ומכאן בדרך המופשט במקום המוחש: רֵעַ. ולפי זה במס' בבא מציעא נח: "עם שאתך בתורה ובמצוות".
"בפקדון וגו'", נזכרים כאן כמה ענינים של מכחשים או כופרים בשבועה. הראשון: פקדון, שניתן לו לשמירה. אחר כך: תשומת יד, כלומר: דבר ששם לתוך יד חברו בתורת מלוה או לעסק משותף (כך לפי רש"י נגד ראב"ע, שלפיו מכוון הפוסק רק לשותפות). השם "תשומת יד" מציין לדעת ויזל העברת חפץ לרשותו של חברו שיכול לעשות בו כרצונו, בניגוד לפקדון שהמקבל מחויב לשמור עליו. החוק מצווה לפי זה, כי לא רק מי שמכחש פקדון כי אם גם מי שכופר במלוה וכיוצא בו מחויב להביא אשם. ולא רק שנים אלה אלא גם "בגזל", מי שמכחש בגזל, התחייב באשם, אף על פי שעל הגזל לא היה עליו אלא להשיב את הגזילה ואפשר היה להניח כי הוא יכפור או יישבע לשקר. "או עשק". זה מכוון לדברים שעוד לא הגיעו לרשות החבר. "או מצא אבדה", או שמצא דבר שאבד לאחר, כאן לא נודע לתובע בוודאות המעילה של חברו, וההכחשה אינה נראית כל כך זדונית. ויזל מעיר: עד המלה "או עשק" נקשרים הדברים שמכחשים בהם באות ב', מפני שהדברים שמכחשים בהם היו פעם ברשות המכחש, אבל במקרה של עושק אי אפשר לומר "כחש בעושק" (כי הכחשת הדבר העשוק היא היא העושק: אולם השוה בבא מציעא מח. וגם ויזל לפסוק כד). לכן חוזר הכתוב אחרי דין עושק בפסוק הבא – "או מצא אבדה" – על הנשוא "וכחש" בצירוף למלה "בה".