פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ה · פסוק יג
יב – יג. מנחת חוטא טעונה הגשה ככל שאר המנחות (עיין לעיל על ב ז), ולכן "והביאה אל הכהן". כאן, בחטאת העני שבענייים, כתוב "על חטאתו", ואילו בשתים הקודמות (פסוקים ו, וי) כתוב "מחטאתו". לכאורה אין הבדל בין שני הלשונות ומשתמשים בהם זו במקום זו, אבל חז"ל דורשים מהם, כי החטאת יכולה להשתנות אפילו אחר הפרשתה, במקרה שמצב המקריב משתנה. ב"דלי דלות" תוכל לבוא רק הוספה אחת, לכן כתוב "על חטאתו", באחרים אפשר לגרוע, לכן "מחטאתו".
"והיתה לכהן כמנחה", מלמד, שהשיריים לכהן, כמו במנחה, כך שבמקרה שהמנחה נשרפה כליל, היינו אם המקריב בעצמו כהן ("מנחת כהן"), גם קרבן סולת זה נשרף כליל.
אברבנאל והרבה מן המפרשים האחרונים סוברים, כי דיני הקרבנות לעניים שלפנינו חלים לא רק על שלושת הסוגים שנזכרות בפסוקים א – ד, אלא גם על החטאת שנזכרה בפרק הקודם בקשר ל"נפש מעם הארץ", כלומר: העני יכול להביא בכל מקרה של חטא קרבן זול. אולם מלבד מה שהמסורה מעידה נגד דעה זו (משנה כריתות י ב, וספרא כאן), יש עוד לטעון נגדה: א) אילו היה כך, היתה צריכה הפיסקא של "חטאת נפש מעם הארץ" לכלול גם את הקרבן שלפנינו: "ונפש כי תחטא מעם הארץ וגו' או כי ישמע קול אלה וגו'", ב) המלים בסוף הפיסקא שלפנינו: "אשר חטא מאחת מאלה", שהן מקבילות ל"והיה כי יאשם לאחת מאלה" בפסוק ה, מלמדות ברור ומפורש, שרק ב"אחת מאלה", באחד משלושת החטאים שנזכרו קודם לכן, רשאי הדל שבדלים להביא עשירית האיפה סולת לחטאת. ומי שלא יכול להביא בחטאים אחרים קרבן בהמה, לא הביא כל זמן שמצבו היה ירוד שום קרבן.
ומה שנוגע לכהן גדול, לבית דין והנשיא, סובר הרמב"ם, כי בית הדין לא נכלל בדין קרבן עולה ויורד, ואילו נשיא ומשיח מביאים במקרי החטאים שנזכרים בפסוקים א – ד אותם הקרבנות שמביא אדם מעם הארץ. בהוריות ח. יש מחלוקת בענין זה (השוה רמב"ם וראב"ד בהל' שגגות י ז).