פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ה · פסוק יא
יא. "תשיג" קשור כרגיל ביחסת את, ולכן הסמיכות: "לשתי תורים" מלמדת אתנו הלכה. "לא תשיג ידו לשתי תורים" משמעו לכאורה, כי רכושו אינו מגיע לשווין של שתי תורים, אין לו רכוש כזה שנחוץ כדי להביא קרבן ששוויו מגיע לערך שתי תורים. כך גם לעיל לא נאמר "לא תגיע ידו שה" אלא "די שה", כלומר, כמה שהיה צריך להיות כדי להביא שה לקרבן. ולכן מעירים בתו"כ: "יש לו שה ואין לו צרכיו מנין שיביא קרבן עני ת"ל "די שה". למנחת חוטא אין שום הוספה, כמו שאין לחטאת בהמה לא מנחה ולא נכסים (השוה לעיל על ב א) אגב: השיריים ניתנים לאכילה גם בלולים בשמן. נתינת שמן פוסלת את הקרבן אפילו בדיעבד. ואילו נתן לבונה, כשר, משום שאפשר ללקוט (תו"כ מנחות נט:).