פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ד · פסוק לב
לב. ר' שמעון מעיר כאן: בכל מקום בתורה כבש קודם לעז, יכול שהם מובחרים מאלה, ת"ל כאן עז קודמת לכבש ששני המינים שוים (תו"כ). מלבי"ם משתדל למצוא טעם, מדוע דווקא בקרבן חטאת קודמת העז לכבש (השוה שם). ואני סבור שהטעם הוא, כדי להבליט ע"י זה את הניגוד בין החטאת של "נפש מעם הארץ" לזו של נשיא, שזה האחרון מביא שעיר זכר, ואילו הראשון מקריב שעירה נקבה. ומאחר שבחטא של עבודה זרה יכול היחיד להביא רק שעירה (במדבר טו כז), נראה, כי השעיר או השעירה מסמלים את החוטא כאישיות המורדת בה' וסרה מאחריו, ואילו כשבה ופר מרמזים על אדם שנלכד ברשת יצרו ותועה בנקל (השוה: "כלנו כצאן תעינו", ישעיה נג ו. "תעיתי כשה אובד", תהלים קיט קעו. "כשור אל טבח יבא", משלי ז כב), ראה עוד להלן.