אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ד · פסוק לא

פסוק ל

לא. כבר המבארים הראשונים (השוה רמב"ן בפרק ד פסוק ב) השתדלו לברר מה טעם נאמר כאן "לריח ניחח לה'" ולהלן בפסוק לה: "על אשי ה'", ואילו בקרבנות הקודמים לא כתוב "לריח ניחח" ואף לא "אשה לה'". קנובל מעיר לפסוק שלפנינו: הביטוי "ריח ניחח" לא נמצא אף פעם בחטאת ובאשם, וגם לא מתאים לקרבנות אלה שבאים מידי חוטאים ואינם "לריח ניחח לה'" (השוה ישעיהו א יג ואילך), ולא גרמו לו נחת רוח ולפיכך לא הותקנו כ"לחם ה'". לפסוק ח הוא מעיר: "רק חלבי החטאות יש להקטיר לה', ולמה לא הבשר?"

אך זה היה סותר את כוונתה של החטאת, שהמטרתה היא לספק את דרישת הצדק האלהי ולהשיג חנינה לחוטא, אך לא תשמש לחם ה'. כי לא יאה לחוטא להכין סעודה לה' ולהזמין כביכול את ה' אל שולחנו. לכן אין היא נקראת לחם ה' ואינה מוקטרת לריח ניחח לה', ולכן גם אין מוסיפים לחטאות מנחה ונסכים ולא שמן ולבונה למנחת חטאת שנעשתה מסולת. כי הוספות אלו היו הופכות קרבנות אלה לסעודות. לפי זה אין חלקי החלב משמשים "לחם ה'" כי אם תרומה לכבודו, מה שנרמז גם בביטוי "והרים".

אמנם, את טיבה של תרומה זו הרי כבר ראינו לעיל על ד ח, והשקפתו זו של קנובל על דבר החטאת היא בכלל מוטעית. ראשית: כל מי שקורא את חוק הקרבן בעיון, יכיר שהביטוי "אשה ה'" מזדהה עם "אשה ריח ניחח לה'" ושלפעמים מחסיר הפסוק מלה אחת או שתים כדי לקצר. כך נאמר בביכורים (ב טז) רק: "אשה לה'", כך גם בכבש שלמים (ג יא): "לחם אשה לה'" (השוה עוד פרק כג פסוקים ח, כה, כז, לו, לז לבמדבר כח כד, כט: ב, ח, יג, לו). והנה נאמר באשם (ז ה) גם כן "אשה לה'", ואילו הסכמנו להניח כי קרבן אשם, מכיון שמוקרב על ידי חוטא, אינו משמש "לריח ניחח", כי אם רק "לאשה ה'", היה צריך לכלול בהגדרה זו גם את הביכורים ואת כבשי השלמים, ולזה אין כל יסוד. גם הביטוי "על אשה ה'", שנאמר שתי פעמים בפרשה שלפנינו (ד לה, ה יב), מתכוון לציין את החטאת כ"אשה ה'", כמו שנבאר במקומו. וחוץ מזה לא נכונה היא ההנחה, שלא יאה לחוטא להכין לה' אשה ריח ניחח, שכן רואים אנו, כי רבים שמתחייבים להביא חטאת או אשם, עוד צריכים להוסיף עולה, שהיא הרי אינה אלא "אשה ריח ניחח". ולא עוד אלא אפילו בחטא הגדול ביותר של כל העדה כתוב (במדבר טו כד): "ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת", ושם גם ניתנת ההבטחה "ונסלח להם כי שגגה היא והם הביאו את קרבנם אשה לה' וחטאתם לפני ה' על שגגתם וגו'". זה משכנע אותנו כי גם החוטא ראוי להקריב "אשה ריח ניחח לה'". אמנם, יש להקדים את הכפרה, ולכן בכל מקום "חטאת קודמת לעולה" (ראה ה ח). אולם הכפרה הזאת קודמת להקטרה בכל חטאת ובכל אשם, כי עיקר הכפרה הוא מתנת הדם על המזבח (ו כג): "אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש". ואם נתכפר החטא על ידי מתן הדם לחלוטין, יכולים החלבים של החטאת לעלות אל ה' בתורת "אשה ריח ניחח" ממש כחלקי העולה. ולכן אנחנו מקבלים את הנחתו של ויזל, שכאן, כבכמה מקומות אחרים, קובעת התורה רק פעם אחת חוק המשותף לכמה סוגים של אותו מין עצמו, אעפ"י שתקפו מוסב על כל הסוגים. מכל מקום רוצה אני להוסיף, כי כאן, בחטאת, לא הובלטה המטרה "לריח ניחח", כפי שאנו מוצאים בעולה ובמנחה ובשלמים, משום שהמטרה העיקרית של החטאת אינה להקריב אשה ריח ניחח לה', אלא, כפי שכבר באר הרמב"ן: "מפני שכל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא... ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלקים אשר נתנה וכו'".

ומה שנוגע לערכה של החטאת יש להעיר: את החטאת מקריבים לכפרת עוונות שזדונם בכרת, כפי שאמרנו לעיל ד א. על העונש הזה עיין להלן פרק כ פסוק ג ובראשית יז יד. כאן מספיקה ההערה, כי "הכרת הנפש מעמיה" משמעו: "להיות נכרת מהעולם הבא ההוא". אותם החטאים שזדונם בכרת, אפילו אם נעשו בשוגג, משפיעים לרעה על הנפש בהיותם מעכבים מלהיכנס במחיצת השכינה. הכתמת הנפש מטמאה כאחת את המזבח ואת המקדש, עיין להלן בפרק ה פסוק יט. וע"י מתנת הדם – שמסמל את הנפש – על קרנות המזבח מתחטאת הנפש וגם המזבח. על כל פנים תנאי הכרחי הוא להקדים את התשובה והחרטה לחטאתו של החוטא, שעל ידה הוא מבטא בתורת מעשה סמלי את רצונו לקיים את טהרת נשמתו להיותה ראויה למקורה האלוהי. המטרה העיקרית של החטאת תושג לפי זה על ידי מתנות הדם, ועל כן שונות אלו מהזריקות של שאר הקרבנות. בשאר הקרבנות הן מסמלות את מסירות הנפש לה' בלבד, ואילו כאן הן מסמנות את היטהרות הנפש והמזבח מן הטומאה שבה נפגעו. ובשפיכת הדם אל יסוד המזבח. שכמוה נעשתה גם בקרבן עולה (זבחים לז.), מרומזת התמדתה של הנפש על היסוד המקודש לה', כלומר על מצב הטהרה שהושג על ידי מעשה הכפרה. ואם אחר מעשה הכפרה מובא על המזבח גם "אשה ריח נחח" כסמל להקדשת כוחו ומרצו של האדם לה', הרי זה בא בחטאת בבחינת טפל ונזכר רק פעם אחת בפירוש. ראה עוד על ערך החטאת להלן פרק ה פסוק יט.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה