אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ד · פסוק כז

פסוק כה

כז – כח. הפסוק שלפנינו מדבר על חטאת "נפש אחת מעם הארץ". המלים "נפש", "אחת" והכינוי של "בעשותה" נדרשים בתורת כהנים ובשבת צג: כמיעוטים, הקובעים במיוחד, כי חטאת זו קרבה רק על חטא שיחיד חוטא. ואם יחיד עשה מעשה בהוראת בית דין, הוא פטור מלהביא חטאת (השוה תו"כ). "מעם הארץ" פרט למומר, "שאינו שב מידיעתו". שעירת עזים" צריכה להיות "בת שנתה", מה שכתוב בהדיא בס' במדבר טו כז (השוה גם ויקרא יד י, במדבר ו יד). ומהכתוב בס' במדבר טו כט "תורת אחת יהיה לכם וגו'", הושווה קרבן זה לשאר החטאות. קנובל (וכן דילמאן) סובר, כי שעיר מובנו תיש זקן ושעירה עז זקנה. וההבדל בין שעיר ובין עתוד שבקרבן הנשיאים (במדבר ז) היה בזה, כי העתוד הוא תיש צעיר וטוב למאכל, ואילו תיש זקן ראוי רק לקרבן חטאת. אולם שלסברא זו אין יסוד כשמדובר על שעירה, כבר ראינו לעיל, ובאמת אף בשעיר אין לה על מה לסמוך, כי גם השעיר נשחט לשם אכילה (בראשית לז לא), ועורות התישים הצעירים ביותר נקראו גם כן "שעירות" (בראשית כז כג), כפי שכבר השיב קייל. אדרבא, נראה שהיחס הוא הפוך, כי "עתודים" מתרגם יונתן: "ברחי", וברחא הוא תיש זקן. מבחינת שרשו עתוד הוא הבריא, החזק, מלשון עתד, היות מוכן. (לפי המקורות המסורתיים "שעיר" ו"שעירה" הם בני שנה השוה תו"כ לפרק שלפנינו, ספרי במדבר טו כז, משנת פרה א ד, יומא סה: ופירש"י, שם. – אולם, כפי הנראה, מניחה המשנה במנחות יג ז (השוה מפרשים שם), כי "שעיר" ו"שעירה" הם עזים בני שנתים. כך פוסק גם הרמב"ם הל' מעשה קרבנות א יד, השוה שם כסף משנה ומל"מ).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה