אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ד · פסוק כד

פסוק כג

כד. שם העצם "השעיר" הוכפל, ולא נכתב "על ראשו", לרבות שעיר נחשון (במדבר ז: טז, כב ועוד שם) לסמיכה, דברי ר' יהודה. לדעת ר' שמעון הוא בא כאן לרבות סמיכה לשעיר ע"א (במדבר טו כד). ומפני מה כתוב דווקא כאן "במקום אשר ישחט את העולה" ולא בשתי החטאות שנזכרו לעיל? משום שגם לעיל לא נזכר "צפנה" אלא בצאן (השוה לעיל על א י, הקרבן פסול אם לא נשחט בצפון, משום שהדיון הזה חוזר כמה פעמים (ראה לעיל על א יא).

"חטאת הוא", כלומר: השעיר, זה הטעם למצוה שלפניו: בתור חטאת הוא קודש קדשים (ו יח), ולכן צריך לשחטו בצפון. יחד עם זה בא הפסוק להורות לפי תו"כ: "פרט לששחטו שלא לשמו", הקרבן פסול אם יעדו לו בשעת השחיטה יעוד אחר, שונה מזה שהיה מוקדש לו, בין שזה נוגע לסוג הקרבן (למשל אם התכוון לעולה), ובין שזה נוגע לבעלים (ששחט לשם בעלים אחרים). אולם השוה משנה למלך לפסולי המוקדשין טו א.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה