פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ד · פסוק ח
ח – ט. "חלב פר" (ולא "חלבו") בא לרבות שהקטרה זו נוהגת גם בפר יוה"כ, וההוספה "החטאת" מרבה שעיר ע"ז (במדבר טו, כד). לפי דעת קנובל מוכיחה הלשון "ירים ממנו", שנתחי החלב של החטאות לא נחשבו ללחם ה' כדוגמת העולה, המנחה והשלמים, אלא היו רק תרומה לה'. על ההשקפה הזאת של קנובל עיין להלן בפסוק לא. פה נעיר נגד זה רק, כי בפסוק השני אחרי זה נאמר "כאשר יורם משור וגו'", ושגם במנחה נאמר "והרים הכהן", "והרים ממנו" (ב ט, ו ח), וכי חלקי קרבנות אלו נחשבו גם כן רק לתרומה?! מכאן ברור כי "והרים" היינו "יסיר" (פסוקים לא ולה). והטעם שבשלמים לא נאמר "והרים" או "והסיר" אלא "והקריב וגו' אשה לה'" הוא, מפני שהשיריים שייכים לכהן, והחלקים המוקטרים, בניגוד לשיריים, הוקרבו בבחינת "אשה לה'". וכן כתוב גם בפרק ז פסוק כט: "המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו". ובדיוק כך גם בפרק ג פסוק יד: "והקריב ממנו קרבנו אשה לה'". אפשר גם להסכים לדעת ויזל, כי לעיל בשלמים נאמר "והקריב ממנו" מפני ששם מביאים הבעלים את הקרבן כדי לעשות את התנופה, ואילו כאן לוקח אתו הכהן להקטירו. אולם בזה עוד לא נתבאר, מדוע לא נאמר כאן "אשה לה'" ועל כן זקוקים אנחנו עוד לביאור הראשון להשלים את ההנחה הזאת.