פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ג · פסוק יא
יא. "לחם אשה". בבקר כתוב: "אשה ריח ניחח לה'", בכשב: "לחם אשה לה'", בעז: "לחם אשה לריח ניחח". כל שלושת הפסוקים משותף להם הביטוי "אשה", וזה נחשב לפי תורת כהנים לגזירה שוה, שמלמדת אותנו שכל שלושת הביטויים "לחם", "ריח ניחח", "לה'" מתאימים לכל שלושת סוגי השלמים. אמנם, בעולה נמצא בפרשתנו רק "אשה ריח וגו'", אולם גם זה נקרא לחם בס' במדבר כח ב, וכך נקראו כל הקרבנות בס' ויקרא כא יז. אבל הקרבנות אינם לחם ממש במשמעותו הרגילה, כי אם לחם אשה, לחם מקרבן אש, היינו לשם ה' השוכן בתוך ישראל, לשם השכינה. ואם מקריבים את לחם אשה זה כהלכתו, ואם מקיימים את שהוא מסמל, משרה ה' את שכינתו בתוך ישראל, כמו ששורה נפש בריאה בגוף אדם בריא (עיין במבוא לויקרא: חלקי ספר ויקרא ושמותיהם).