אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ג · פסוק ט

פסוק ח

ט. "חלבו" – זהו שם הכולל את חלקי הקרבנות כולם (כגון ד, ח, יט, כו, לא ועוד הרבה) שנזכרים אחר כך לפרטיהם, כעין "כלל ופרט" (כך העיר כבר הרמב"ן). אולם מתוך כך כי דווקא עם "חלבו" נזכר חלק שאינו חלב, לומד ר' עקיבא בתו"כ, שגם "חלב הסמוך לאליה" הוקטר. אבל ר' יהודה סובר, כי התורה מתכוונת כאן לאסור את האליה גם בתורת חלב, כך שעל האליה חלים שני לאוין, אעפ"י שאליה מבשר חולין מותרת (ע' בסוף פרק זה). "החלב הסמוך לאליה" מתואר ביתר דיוק כ"חלב שבין פקוקלות", אשר הוא לדעת ר' יוסי הגלילי (תו"כ פסוק ד) "חלב שעל הכסלים". "חלב שבין פקוקלות" הוא לפי זה החלב שבין הענפים. בתוספתא (חולין סוף פרט ט) כתוב: "חלב שבין פקוקרות", שהוא "החלב שבין הנקבים" (השוה יבמות עו. "בי פוקרי").

האליה היא לפי דעת כל המבארים הזנב השמן של הכבשים, אשר לפי תיאור התיירים, משקלו מגיע עד ל-15 ליטרא ומעלה, ומתקינים לו לפעמים עגלה קטנה מתחתיו (השוה משנת שבת ה ד). אולם בנוגע להוראתה של המלה "עצה", הדעות מחולקות. לדעת אונקלוס שאליו נוטים, כנראה, גם חכמינו הוא "שדרתה" - חוט השדרה. הסברה נותנת, כי רק החוליה התחתונה של השדרה נקראת בשם זה. לפי חולין יא. שם הוא "המקום שהכליות יועצות", כלומר שממנו נובעות העצות. לפי זה יש מקום להניח, ש"עצה" נגזר מן "עץ", זאת אומרת אותו החלק של השדרה, שממנו מסתעף חוט המוח כעין עץ לצדדים שונים, היינו אצל ה"פרשות" (חולין מה:), ו"לעומת העצה", היינו ליד הכליות. רס"ג, קנובל וקייל סוברים כי "עצה" הוא os coudae, עצם העוקץ המוליכה אל חולית הזנב.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה