פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ג · פסוק ה
ה. "אותו", בלשון יחיד, אינו מוסב לא אל "חלב" שצריך להשלימו במחשבה, אם גם לא נכתב בפירוש (קנובל, קייל, דילמאן), ולא אל "קרבנו" בפסוק א (ויזל), כי אם אל "אשה" בפסוק ג, שבו צוינו כל החלקים שהועלו באש.
"על העולה", לפי דעת קנובל הכוונה: כמשפט העולה. אולם יותר נכון לבאר "על" במובן ליד או מעל לעולה, מכיון שבכל אופן קודמת לשלמים עולה, היינו עולת התמיד (ראה מבוא לקרבנות, בסוף הקטע: על היחס שבין שתי פרשיות הקרבנות). אולם אין הוא בא ללמד, שעולת התמיד צריכה להקדים לכל הקרבנות, כי זה נאמר בפירוש בפרק ו פסוק ד, אלא כדי לציין את המקום ששם יש לשרוף את חלבי השלמים. ומקום זה נקבע במלים "על העולה", שהרי לעיל בדין העולה בא הצו ע"ד עריכת העצים. ואולי נתכוון הכתוב להגיד בלשון "על העולה", שמותר לשים את הקדשים הקלים על גבי קדשי הקדשים ואינם דורשים מקום מיוחד לעצמם, הגם שדרגת הקדושה שונה היא בשניהם. ובזה היה מתבאר גם הטעם, מפני מה חסרה הוספה זו בחטאת. כך נאמר גם בפרק ט פסוק יד: "וירחץ את הקרב ואת הכרעים ויקטר על העולה המזבחה". אם כי קרב וכרעים הם פחות חשובים לגבי החלקים האחרים, בכל זאת ישים אותם על השאר.