פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ג · פסוק ג
ג – ד. שני הפסוקים האלה כוללים את חלקי הקרבן מן השלמים, החטאות והאשמות, אשר בפי חכמינו הם נקראים יחד חלבים או אימורים, ואילו חלקי העולה נקראים "אברים". בשבילנו חשוב לדעת את חלקי החלבים המוקטרים, כי אלה הם שאסורים גם באכילה. באופן כללי מבארים חכמינו את סימני החלב שאסור באכילה בדברים אלה (חולין מט:): "תניא, את החלב המכסה את הקרב ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף ר"ע אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף". הרי לפי דעת ר"ע, המקובלת להלכה, כל חלב אסור הוא 1) מונח על הבשר כמו "תותב" (-שמלה) ואינו מעורה בו, 2) "קרום ונקלף", מכוסה בעור שבנקל אפשר להפרידו (כך לפי רש"י, ויש עוד פירושים שונים מזה, השוה טור ושו"ע יו"ד סימן סד).
חלקי הקרבן שנזכרים כאן הם: א) "החלב המכסה את הקרב", המכסה הגדול של החלב הפרוש על המעים מול כל חלל הבטן. ב) "כל החלב אשר על הקרב". החלב אשר על בית הכוסות, המסס וקיבה ועל גבי הדקין (בענין "חלב שעל גבי קיבה ושעל הדקין", השוה משנה למלך לרמב"ם הל' שגגות, יג ה. לפי דעת ר' עקיבא אין זה כולל את החלב שעל גבי הקיבה). ג) "שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים", זהו החלב הנמצא על הכליות ועל השרירים הפנימיים של השוקים למעלה סמוך לכליות. בענין קביעת המקום המדויק, עד היכן מתפשט החלב הזה ואילו חלקים נכללים בו יש מחלוקת (עיין חולין צג. ויורה דעה סי' סד).