אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ג · פסוק ב

פסוק א

המקריב מופיע לפני ה', ושואף – לפי דברי חז"ל – להסב על שולחן ה', אבל אינו מוצא את עצמו ראוי לחסד כזה. ואם גם אינו מודיע על עבירה מיוחדת, הרי הוא מוכרח להודות בלבו, שאין הוא ראוי מצד מעשיו לזכות זו, או להנצל מהסכנה שהיתה צפויה לו. ועל כן הוא מעלה את דם הקרבנות על המזבח כדי שיכפר בו את מומו המוסרי ויעשה אותו ראוי להתקשרות עם ה'. מבחינה זו גם דם השלמים מביא כפרה, והתורה יכולה להגיד על הדם בכלל (בפרק יז פסוק יא): "כי הדם הוא בנפש יכפר". דברים דומים נאמרו על איל המילואים והלחם שהוסיפו עליו: "ואכלו אתם אשר כפר בהם (שמות כט לג). אהרן ובניו לא הקריבו את איל המילואים לכפר בו על עונותיהם, כי אם לשם שלמים על החסד המיוחד שנפל בחלקם להיות כהני ה'. ולמרות זאת נאמר "אשר כפר בהם", כי בהשוואה לחסד שעשה עמהם ה' היו זכויותיהם מועטות. לכן אפשר, שגם בהקרבת שלמים היה נוהג וידוי נוסף על "דברי שבח", כמו שהיה נוהג בסמיכה על קרבנות אחרים (ראה בביאור על א ד). הבעלים הכירו באשמתם היחסית. וידוי זה היה, כפי המשוער, דומה לתפילתו של יעקב אבינו: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת וגו'" (בראשית לב יא).

"ושחטו פתח אהל מועד" - שחיטת קדשים קלים היתה כשרה בכל חצר המשכן. רק שחיטת קדשי קדשים היתה טעונה צפון. מכל מקום באה הוראה "פתח אהל מועד" ללמדנו, כי גם את השלמים היה מותר לשחוט רק בזמן שפתחי אוהל מועד היו פתוחים. התנאי הזה היה נוהג גם בכל שאר הקרבנות (זבחים נה: משנת תמיד ג ז). כך סוברים בעלי התוספות יומא כט. לא כן דעתו של רש"י בזבחים סא. ובנזיר מה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה