אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ג · פסוק א

פרק ג

השלמים

ויקרא ג. סוג הקרבנות שבפרשתנו נקרא בשם "זבח שלמים" או בקיצור: "שלמים", ולפעמים, בד"כ כשבא בסמיכות לעולה: "זבח" לבד. אולם בשם האחרון משתמשים הרבה פעמים גם לציין את כל הקרבנות שנשחטים, בניגוד למנחות (השוה שמואל-ב ב כט, ישעיה יט כא, תהלים מ ז ועוד). הפועל זבח בא לרוב אצל הקרבנות במובן שחיטה, אך שמש גם לשחיטת חולין רגילה, ואולם בשום מקום אינו מציין המתה גרידא, כמו שמשמש השורש שחט (השוה במדבר יד טז). והפסוקים במלכים-א יג ב, שם ב כג כ, וביחזקאל לט יז, יכולים גם הם להתפרש כזביחה לאכילה. לכן אפשר להחליט כי מעיקרא היתה הוראתה של המלה זבח שחיטה לשם קרבן, ומשמעות השם היא השימוש באותה הדרך המיוחדת של השחיטה, הנוהגת אצל הקרבנות, כדי להוציא את כל הדם (השוה חולין כט.). הקרבן הנשחט נקרא בשם זבח, והמקום שם העלו את הזבח לקרבן, נקרא מזבח. הזבחים שהוקרבו כרגיל, היו עולות ושלמים. רק אלה נזכרו בכל הספרים ההיסטוריים של התנ"ך.

הקרבן שנשחט – או שנשרף כולו על המזבח, נקרא עולה, כלומר: עולה באש, לפני שנהג הדין שבפרשתינו, היה העולה נאכל רובו בסעודות שנקראו 'זבח'. סעודות אלו נקראו גם כן זבח, ועל פי רוב נקראו בעיקר בשם זבח אותם הקרבנות שרובם היו נאכלים. רק לאחר שציותה התורה לשחוט, בא השם זבח לציון כל סעודה של בשר שחוט.

דעתו של הירש, כי זבח משמעותו מעיקרא סעודה וזבח מציין את ההכנה לסעודה, אינה נכונה, שכן בשום מקום לא נקראה סעודה סתם בשם זבח, אלא רק במקום בו מודגשת השחיטה, וכן שהמלה זבח לא באה בשימוש על הקרבנות שאינם נשחטים (גם מנחות וגם קרבנות עופות. השוה חולין מב:).

אבל גם אין משמעותו של זבח שחיטה סתם, כפי שמציעים גזניוס וקנובל, שאם היה כדבריהם, לא היה מובן, מפני מה משתמשים כתבי הקודש לציון הקרבנות בשם זבח ולא בשם שנגזר מן שחט.

יותר קשה לעמוד על טיבו של השם שלמים. בלשון יחיד הוא נמצא רק בעמוס ה כב: "ושלם". את באורם של הרשב"ם וכמה מהאחרונים (ביר, קליפות), כי שלמים הם קרבנות שבם משלמים חובות (נדרים ותודות), דחה כבר ויזל בראיות חותכות. שאם כן היה צריך שם העצם לבוא בבנין פיעל: שלם או שילום, וגם העולה היתה צריכה להקרא בשם שלמים, כי מי שנדר עולה, חייב לשלם עולה.

אחרים מציעים לבאר את השורש שלם במובן של תשלום גמול ומתרגמים שלמים – קרבן תודה (רוזנמילר, גזניוס, ווינר). אולם בצדק טוענים נגד דעה זו, שהרי היו מקריבים שלמים גם בעת צרה, כשבקשו שה' יצילם (השוה שופטים כ כ, כא ד, שמואל-א יג, ט, שם ב כד כה). צונץ מתרגם: "קרבן סעודה", מנדלסון" "קרבן שמחה". אולם יותר מכל מסתברת דעת חכמינו, כי שלמים נגזר מ'שלום' או 'שלם'. זה היה מציין את מצבו של המקריב, שהוא נמצא או במצב שלם לגמרי, ומכיר שהוא השיג את זה רק על ידי דביקותו בה' ונותן מבע להכרתו זו על ידי שלמים, או שהוא מבקש להשיג מצב של שלמות וישע, מכיון שנמצא במצב של יאוש ושואף שיהיה ה' בעזרו ויקיים אותו לשם. הוא מביע בשלמים שלו, כי הוא מבקש את שלומו רק בדביקות בה'. וכך פי' רש"י ואחרים: שלמים – "שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים". קרבן זה הוא סעודה משותפת למזבח, ולכהנים ולבעלים. הסעודה הזאת נקראת "סעודת שלום, - "זבח שלמים". היא מתארת את ההרמוניה שבין המקריב ובין ה' ועבדיו. וזהו טיבו המיוחד של קרבן זו המציינו מקרבנות אחרים. לכן קרובה ביותר היא הדעה, כי קרבן זה נקרא לפי כוונתו זו המיוחדת לו, כשם שעולה נקראה כך על שם שעולה באש. על כל פנים מתוארת בקרבן זה ההתקשרות עם ה' שבה לבדה מוצאים את הישועה בעבר ולעתיד. התרגום "קרבן שלום" (Friedensopfer) מתאים לשתי התפיסות של חכמינו גם יחד, מכיון שהמושג שלום כולל גם ישע וגם שלמות. – השבעים מתרגמים: θυσία σωτηρίου.

"ואם וגו'" מקביל לפרק א פסוק ג (ר' בביאור שם).

"הוא מקריב" בא ללמדנו, שהיחיד מביא שלמים בנדבה, ולא הציבור. הציבור מביא שלמים רק פעם אחת בשנה, בחג השבועות. אך אלה הם שלמי חובה ועליהם חלים כל הדינים של קדשי קדשים.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה