פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ב · פסוק יב
"ואל המזבח וכו'" מלמדנו, כי אפילו הבכורים האלה שמותר להביאם משאור ודבש, אסור היה בכל זאת להעלותם על המזבח. קנובל סובר, כי כל המנחות שלא נשרפו על המזבח, כשרות מחמץ, ואף לחם הפנים היה לפי דעתו חמץ. אך זו טעות, כי בכל המקרים שיש להביא קרבן מחמץ הדבר אמור במפורש. ומכיון שלחם הפנים גם כן מנחה הוא (השוה כד ט) ואסור להיות חמץ, אם כן חל עליו האיסור של "כל מנחה לא תעשה חמץ", שהרי האיסור הזה כולל אפילו את חלק הכהן. חוץ ממסורת חכמינו (מנחות נב: עו.) מעידים גם יוספוס ("קדמוניות" ג ו ו, י ז) ופילון (M 543) כי לחם הפנים לא היה חמץ.
(כאן המקום לעיין במאמר פליאה של התלמוד (מנחות נז:): "ת"ר מנין למעלה בשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי הקדשים ומקדשים קלים וממותר העומר וממותר שתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי המנחות שהוא בלא תעשה ת"ל כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו".
בתוספתא מכות ד ומנחות ו אנו מוצאים אחרי ו"משירי המנחות", עוד את שתי המלים "משאור ומדבש", אשר לפיהן השיריים פסולין למזבח כשמוקטרים יחד עם שאור ודבש. ובספרא בא ביתר דיוק: "והקטירם מן השאור ומן הדבש". אי אפשר להניח, שהמלים "משאור ומדבש" נשמטו בתלמוד רק בטעות, כי בהרבה מקומות נאמר מפורש, שכל שיריים, אף אלה בלי שאור ודבש, אסור להקטיר אותם (השוה זבחים עו: יומא מז: סוטה כג. יבמות ק.). וירושלמי שבת ז ב גורס: "ומן השאור ומן הדבש", מה שבאמת אינו בהתאם לתוספתא וספרא, אך בכל זאת מאשר הוא, כנראה, את הגירסא שלהם כנגד גירסת תלמוד בבלי. הרמב"ם מנסה (הל' איסורי מזבח ה, ד – ה) לפשר בין שתי הגירסאות האלה (השוה כסף משנה ולחם משנה, שם ורדב"ז ב פז). אולם אפשר להסכים לראב"ד שאומר, שאי אפשר לפשר בין שתי הדעות ושצריך להסכים לתלמוד בבלי.
גם מלבד זה מעוררת חשד המלה "והקטירם" בספרא, מאחר שהיא מיותרת ואינה נמצאת לא בתוספא ולא בירושלמי, ולא רחוק מלהתקבל על הדעת, כי צריך לקרוא "והקטרת" במקום "והקטירם". צרוף מעין זה אנו מוצאים גם במשנת זבחים פה: "בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והקטרת".
עם כל זה המלים משאור ומדבש בתוספתא ובספרא אינן מובנות. ובאמת נמצאת ברמב"ם הגירסא "בשאור ובדבש". הרי נראה שהמלים "משאור ומדבש" או שנכנסו אל טופס המקור בטעות, או שהן מוסבות אל המלה "המעלה" כדי להשוות אותן אל הדברים האמורים קודם לכן. ומכיון, ששאור ודבש נזכרים בתורה בפירוש, השמיט התלמוד בצדק את המלים "משאור ומדבש". את הפסוק שלפנינו יש לבאר לפי זה, שהוא מוסב אל "שיריים", כאילו היה כתוב: "לא תקטירו אשר ממנו אשה לה'". כמו ששאור ודבש אסור להקריב על המזבח, כן גם את זה שממנו כבר הוקרב כאשה לה', (השוה מאגאזין, שנה 1876, עמוד קסט ואילך).