פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ב · פסוק ז
ז – י. "מרחשת" משורש רחש, במשמעות זחול, התנועע, ומזה רתוח. המרחשת היא, לדעת חכמינו, כלי עמוק שבו התבשיל נרתח.
"בשמן וגו'", יוכן בשמן. כאן צריך לבוא קודם "מתן שמן בכלי". ואם נוסיף לזה מתנות השמן שנזכרו בפסוקים ה, ו, יוצא כי לכל מנחה (חוץ ממאפה תנור) היו דרושות שלוש מתנות שמן: א) מתן שמן בכלי, ב) בלילה, ג) יציקה. במאפה תנור לא היתה יציקה על החלות, לפי הרמב"ם לא היה גם מתן שמן בכלל (לא כן דעת התוספות במנחות עה. עיין במשנה למלך, מעשה הקרבנות יג ה). ברקיקים באה רק משיחה בשמן.
בפסוק ח מצווה עבודה נוספת – הגשה. זו היתה הגשת הקרבן אל קרן דרומית-מערבית של המזבח. את זאת אנו למדים מתוך פרק ו פסוק ז: "לפני ה' אל פני המזבח". ראה שם.