פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ב · פסוק ד
ד. מתוך שהפסוק מתחיל במלה "וכי" מוכח, שהוא מביא כאן מין חדש של המנחות (מה שמוכח גם מצורת הנוכח במקום הנסתר בפסוק א), אשר אינו טפל למנחה הנזכרת בראשונה, ואילו שני מיני המנחה הבאים אחרי כן טפלים למנחת מאפה תנור (ראה לעיל על פסוק ג). שלושת מיני המנחות: מאפה תנור, מחבת ומרחשת הצד השוה שבהן שנאפות לפני הקמיצה ושונות ממנחת סולת, שממנה מורם הקומץ לפני האפיה. – "תנור" מובנו כלי גדול שלמטה הוא רחב והולך וצר למעלה ואשר בדפניו מדביקים את חלות המצות. המלה היא, כפי הנראה, מקוצרת מן "אתון" הארמי, שמשמעותו תנור והמלה נורא - אש. נזכרו שני מיני מאפה תנור: א) "חלות", מן חלל - חול, סובב, חוזר חלילה (בא בנסמך אל מצות כבמלה "רקיקי"). הן היו עוגות עגולות, שנבללו (לפני האפיה) בשמן. ב) "רקיקי", משורש רקק - דק, כלומר חלקות דקות אשר (אחרי אפייתן) נמשחו בשמן. לפי דעה אחת נמשחו שוב ושוב עד שכל השמן כלה, ולפי דעה אחרת נמשחו בשמן בצורת כי יונית (Χ) ושירי השמן נאכלו לכהנים (ר' מנחות יד: ואילך). הדעה האחרונה היא זו של המשנה, אך למרות זאת פוסק הרמב"ם כדעה הראשונה (הל' מעשה הקרבנות יג ט). – על דבר שאר הדינים ראה לקמן. את האות וא"ו במלה "ורקיקי" מבאר ר' יהודה כ'או', אבל ר' שמעון סובר, שאפשר לצרף את שתיהן: חלות ורקיקים (השוה תו"כ וביאורו של ויזל).