פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ב · פסוק ג
ג. "והנותרת". צורת הנקבה מקנה גם לנותרת את אופיה של המנחה.
"מן" המנחה" – רק אם בשעת ההקטרה היתה המנחה שלמה, מותר לאכול את השיריים. ולכן חוזר ונשנה שם העצם 'המנחה', (ולא: "הנותרת ממנה").
"קדש קדשים", לשון הפלגה, מה שבולט בין הקדשים, כלומר קדוש ביותר (השוה איוולד 313 c).
במקדש נקראו כל המקומות אשר הטמא אסור היה ליכנס שמה, קודש. ואותם שהכניסה אליהם היתה מותרת רק לכהנים, נקראו קודש קדשים. מאכלי קודש היו אלה שאסורים באכילה לטמאים, וקודש קדשים הם המאכלים שאסורים היו בהם הזרים, הנשים והעבדים של הכהנים. מן הקרבנות היו אלה אשר בשרם היה ברובו קודש קדשים נקראים בשם זה, ושאר הקרבנות נקראו "קדשים קלים". העבודות במנחות היו מקבילות לאלו שבקרבנות בעלי-החי באופן זה: א) הקמיצה – לשחיטה, ב) נתינת הקומץ בכלי שרת – לקבלה, ג) הולכה – להולכה, ד) הקטרה – לזריקה, ולפי המבורר לעיל פסוק א היתה אכילת הכהנים מקבילה להקטרה של העולה.