אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ב · פסוק ב

פסוק א

ב. העבודות שנזכרו עד כה נעשות גם על ידי זרים. לקמיצה קדמה עוד עבודה, והיא ההגשה, פסוק ח (השוה שם).

"וקמץ", לפי מסורת התלמוד (מנחות יא.) מורם הקומץ בשלוש האצבעות האמצעיות.

"משם", הערת המבארים האחרונים, אשר לפיה בא מבאר המקום במקום כינוי הגוף, כמו בבראשית ג כג, מט כד, יחזקאל ה ג, דרושה תיקון בכך, שזה ייתכן רק אם יש לפנינו זיקת מקום. המלה "שם" צריכה להיות תמיד מוסבה למקום, היינו לאותו מקום שנודע לנו מתוך הפסוק הקודם. לכן הוער בתו"כ: "משם – ממקום שרגלי הזר עומדות". הקמיצה אינה דורשת את הצפון דווקא או לפני המזבח, כי כל מקום ומקום שבחצר כשר לקמיצה.

"מלא קמצו", הקומץ לא יהיה "מבורץ", כלומר מגודש, אך גם לא רק בראשי האצבעות כי אם בכף ובשלוש האצבעות האמצעיות כשהאגודל והזרת מחליקות למעלה ולמטה (לא כן דעת הרמב"ם, מעשה הקרבנות יג יג. השוה כסף משנה, שם). – הקומץ מקביל אל הדם שבקרבנות בעלי חי. הוא בבחינת הדם המתיר, כלומר אותו החלק שהקרבתו מתירה את הקרבן לאכילה. ועל כן יש לשים אותו, בדומה לדם, קודם ההקטרה לתוך כלי שרת.

"על כל לבנתה", את הלבונה צריך לשים כולה על הקומץ בתוך כלי שרת. ואחר כך יקטיר הכהן את אזכרתה. "אזכרה" מן הפועל זכר, בדומה ל"אשמורה" מן שמר, שם שבו נקראו חלקי המזבח מן המנחות. אחדים ביארו את המלה: חלק הפרס (יונתן, רוזנמילר, ביר, ווינר), אחרים אומרים: קרבן ריחני (איוולד, 162 c, צונץ, מנדלסון) ועוד אחרים: מזכרת, כלומר מתנה או תרומה (קנובל). אנחנו נוקטים, לפי תורת כהנים, במשמעות חלק המזכרת. בזכות עליית המנחה זוכר ה' את המקריב לטובה, כך מבאר רש"י, ויזל (שמבסס את ביאורו זה על במדבר ה, טו: "מנחת זכרון מזכרת עון"), אבן עזרא, קייל, גזניוס, גם השבעים מתרגמים כך: μνημόσυνον או ἀνάμνησιν (כז ד). הוולגטה: Memoriale. תורת כהנים: "נזכרים בה נזכרים בקמצה נזכרים בלבנתה". לא רק ע"י הקומץ והלבונה נזכר המקריב אלא גם "בה", כלומר ע"י המנחה עצמה. היינו השיריים שלה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה