פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק א · פסוק יא
יא. על ירך המזבח. "ירך" - צלע, בד"כ הכוונה לצלע הארוכה של המלבן, מכיון שהמזבח היה מרובע, הכוונה בהכרח לצד האחורי (השוה מלבי"ם), שכן הצד הקדמי נקרא "פני המזבח" (ו ז). מכאן נתברר לנו שהעליה אל המזבח היתה מצד דרום. כך היה גם בבית שני לפי עדותה של המשנה וגם של יוספוס ("מלחמת היהודים" ה ה ו).
"צפנה" - לצד צפון, כמו לעיל "המזבחה". איוולד (Alterth) סובר, שסיבת בחירת הצד הצפוני למקום השחיטה היא בזה, שלפי דעה עתיקה של עמי המזרח מושבה של האלהות הוא בצפון. ברם, אילו היה לציור דמיוני כזה אי פעם השפעה על עבודת הקרבנות, כי אז היו קובעים את מקום קודש הקדשים בצפון ולא במערב. ולמה זה קבעו את צד הצפון לעבודת השחיטה דווקא, שהיא אליבא דכולי עלמא לא היתה אחת העבודות הכי חשובות? מחוור יותר ביאורו של אבן עזרא, שאומר שהוא (הצד הצפון) מתאים לשולחן עם לחם הפנים שמקומו היה בצד צפון (כך בקירוב בביאורו של הרב הירש). אולם זה גופא צריך ביאור, מאיזה טעם עמד השולחן בצפון. אך בהתבוננו בכך שהמנורה עמדה בדרום, תתבהר לנו הכוונה הסמלית של הצדדים צפון ודרום. שורש דרום הוא לפי גזניוס דרר - הברק, הזהר. א"כ משמעותו הצד הבהיר הנוצץ, ואילו צפון מציין את הצד הנסתר, האפל (הבא לידי ביטוי גם בשימוש במובן של הצפנה, החבאה). המנורה שמסמלת את נכסי הרוח של האומה הועמדה בצד האור, ואילו השולחן עם לחם הפנים, המייצג את הנכסים החמריים, עמד בצד האפל. הנכסים הרוחניים והגשמיים של האומה הועמדו במקדש תחת חסותו של ה'. הכבש בו עולים אל המזבח ואל אש המזבח היה באופן המתאים בצד האור. ובצד המזבח שכנגד נקבע מקום השחיטה של קדשי קדשים. ויש לזה האחרון עוד טעם נוסף. שחיטת עולת התמיד נעשית לפי מס' יומא סב: "כנגד היום", היינו מול השמש, ויצא שתמיד של שחרית נשחט בקרן צפונית מערבית והתמיד של בין הערבים בקרן צפונית-מזרחית. בגלוי לעיני כל, "נגד השמש" (ראה במדבר כה ד, שמואל-ב יב, יב), תהיה השחיטה, שמסמלת את מסירות האומה הישראלית לאלהיה, ולכך היה המקום המתאים ביותר צד צפון בלבד, מכיון ששחיטת קודש קדשים היתה צריכה להיעשות בצד המזבח ובצד דרום נמצא הכבש לעליה. הסידור הזה, שנקבע לכתחילה לקרבן תמיד של הציבור, פשט גם על כל שאר קדשי קדשים, בפרט שגם לאלה מתאים אותו הנימוק. יש עוד להעיר על זה שאצל חכמינו נקרא הדרום: הימין, והצפון: השמאל, ושימין ה' מרמזת על עזרת ה' (מידת הרחמים), והשמאלית היא היד המייסרת (מידת הדין). השוה למשל תרגום יונתן לשמות פרק יב פסוק מב (מהדורת גינסבורגר) וכן תרגום ירושלמי, שם. אגב: "צפונה" כולל את כל השטח בין צפון המזבח ובין החצר (ויש סוברים שעוד שטחים אחרים היו כלולים בתוכו). השוה תורת כהנים.