אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק י · הלכה ג

הלכה ב

תלתן שנפלה. תלתן של תרומה שנפלה לתוך בור של יין של חולין אע"ג דטעם עצו ופריו שוה אין העץ מצטרף עם הפרי לאסור יין של חולין לפי שאין העץ קדוש בתרומה ובמ"ש אלא דוקא הזרע הוא דמשערונן:

ליתן טעם. בששים דמין בשאינו מינו הוא:

אבל שביעית וכלאי הכרם. אף העץ אסור דכלאי הכרם אפילו הקשין אסורין והעץ של תלתן נותן טעם לשבח ולגבי שביעית מיירי כדמסיק בפ' הפיגם בקדושת שביעית לביעור והיינו ביעור דאיסורא שעבר זמן ביעור דהיתירא ויש קדושת שביעית במאכל בהמה דבעי ביעור ואוסר בנותן טעם כדאיתא התם:

מי שהיו לו חבילי תלתן. בגמ' מפ' כמה שיעור חבילה:

ידלקו. כדמפ' בפ' בתרא דכלאים דדין כלאי הכרם בשריפה דכתיב פן תקדש תוקד אש. ומפ' בפ' בתרא דערלה דפליגי ר"מ ורבנן בהא אי חבילין הוי דבר שבמנין ואיסורי הנייה ובטלי בא' ומאתים:

היו לו חבילי תלתן של טבל. מפ' הכא בגמ' כלישנא קמא דאביי בפ' ביצה דמפ' טעמיה דמתני' דקטנית דברי הכל איסורייתא טבלא חבילי' דשיבלים דאין גידוליהן לכך אין גרנן אלא במירוח בכרי אבל קטנית יש בני אדם הרבה שאין חובטין אותן יחד אלא כדי קדירתן לפיכך הכנסתן בחבילות זהו גרנן. תלתן מין קטנית ומעט נותנין בקדירה כדי ליתן טעם כדאיתא לקמן פ' בתרא:

כותש. זהו דרך דישתן:

ומחשב. מאומד כמה זרע יש בהן:

ואין מפריש על העץ. אין צריך להפריש על הקשין. ומפ' התם דאע"ג דטעם עצו ופריו שוה לא חייבו חכמים את עצו במעשרות:

ואם הפריש. וקרא שם קודם כתישה:

ואתן את הזרע. ולא העץ דכיון דקרא שם זכה בה כהן הילכך נותן את העץ עם הזרע:

ואין עץ פוגם וחוזר ופוגם. ואמאי בשביעית ובכלאי הכרם והקדש בעינן בנותן טעם. אפילו בעץ:

מתני' כמ"ד נותן טעם לפגם אסור. בתמיה דהא לא קיי"ל הכי:

ומשני אפילו כמ"ד נותן טעם לפגם מותר. מודי הכא דאסור דעץ תלתן משביח הוא:

עשרים וחמשה זירין. קלחים ובחבילה דאית בה שיעורא כי האי מניינא הוא דקאסר ר"מ. וגבי חבילה דמס' סוכה מפרשינן לה נמי הכי:

וארבעה מינהון מיטה. דאע"ג דאית בה כ"ה קלחים בעינן שיהיו גדולים כ"כ דד' חבילין עושין בהן מיטה ובהני חבילין דאית בהו האי שיעורא הוא דס"ל לר"מ דאינן בטלין אפילו באלפא והתם נמי איתא להך:

עד שהם בחבילות הן נטבלות. דקרי להו תנא טבל בחבילין ואסור לאכול מהן עראי:

מעתה ואפילו שבלים. כלומר נימא דמתני' גבי שבלים דתבואה נמי מחייבא כי הכניסן למוללן במלילות והויא מתניתין דלא כר' יוסי בר יהודה דפ"ק דביצה:

ומשני אין מכנסן לכך. לא דמו לקטנית אין דרך השבלים להכניסן לכך דרובן לדישה ואין גרנן אלא במירוח:

ופריך והלא חבילות מכנסן לכך. דאפילו שבלים דרך בני אדם להכניסן למללן לקלוות:

ומשני אין גידוליהן לכך ואלו מכנסן וכו'. כלומר חבילי שבלים אין גידוליהן אלא למירוח הילכך מי שחשב להכניס שבלין לביתו ואפילו לעשותן מלילות בטלה דעתו אבל הכא גידוליהן לכך להניחן תוך נרתיקן כדי לתת טעם בקדרה דהא חשיבי ויש בהם טעם כמו הפרי וכיון דגידוליהן לכך מועיל כוונתו דמכנסם דבעינן כוונתו והכנה לכוונתו ובפ"ק דביצה איכא נמי לישנא אחרינא לאביי ומוקי למתני' במעשר שהקדימו בשבלים וכאבא אלעזר בן גומל וכו' כדאיתא התם ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דתרומות כלישנא בתרא דאביי עיין עליו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה