אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ט · הלכה ג

הלכה ב

בחסיות. מפ' בפ' הנודר מן הירק אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים דתנן במתני' דאין זרעו כלה וקתני אע"ג דסתמן קודם שזרען הגוי נתמרח בכרי ותנן דגידולי טבל אסורין אפי' לאכול מהן עראי בדבר שאין זרעו כלה אפ"ה אוכל מהן עראי ומוקי לה בגמ' כר"ש דפ' הלוקח מן הנחתום דס"ל יש קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר ולא הוי טבל מדאורייתא:

אוכל מהן עראי. ולא קבע דמודי ר"ש דמפריש מעשרות מהלכה כדאיתא התם ומפ' טעמא במנחות פ' ר' ישמעאל משום בעלי כיסין:

שתילי תרומה. כגון כרוב וכרישין של תרומה עצמה שעקרן כדי לחזור ולשותלן במקום אחר מרווחין כדי שיתעבו ונטמאו:

ושתלן טהרו מלטמא. שכשחברן לקרקע בטלו מתורת אוכל. והקשה ר"ש ז"ל והא אמרי' בפ"ק דשבת דגזרו על גידולי תרומה משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לה גביה ואתי בה לידי תקלה והשתא דכיון דטיהרה בזריעה אכתי משהי לה גביה. ותירץ דמפסיד הרבה יותר ממה שמשתכר דחולין דמיהן יקרים הרבה יותר מן התרומה דחולין חזו לזרים ולטמאים ותרומה לא חזיא אלא לכהנים טהורים, וכל זמן שהיא טהורה ואפי' היו נותנים לו תרומה במתנה לא היה מפסיד שדהו לזורעו תרומ' דאיכא פסידא ואע"פ שנעשית טהור' אבל אם היו הגידולין חולין אזי הי' משהה התרומה כדי לזורעה:

ואסורין מלאכול. משום טומאה בפ' כל שעה פריך וכי מאחר דטהורים מלטמא אמאי אסורין מלאכול ומסיק דמעלה בעלמא כדי שלא יזרעו תרומה:

עד שיגום את האוכל. מלשון גומם מעם הארץ ופיה גמום, כלומר שיחתוך הגידולין שצמחו והגידולין שניים מותרין:

עד שיגום וישנה. מפ' בגמ' שיגום בעלין וישנה. ופסק הרמב"ם ז"ל פי"א כר' יהודה וז"ל חתך את העלין שצמחו ויצאו עלין שניים וחתכן הרי האוכל שיצא אח"כ מותר באכילה:

מעשרותיו מהלכה. מתקנתא דרבנן משום בעלי כיסין שהעשירים יתנו שדותיהם לגוים כיון דמירוח הגוי פוטר ומפקיעין המעשרות:

דר"ש היא. כלומר יפה מתפרשת אליבא דר"ש ואיתא בסוף הלוקח מן הנחתום ובפ' מאכילין:

עם הכותי. דכותיים הוי ספק מעשרי או לא והוו כמו עמי הארץ:

מותר בדמאי. ואפי' קבע דכיון דבטל בקרקע לא גזרו גבי דמאי:

אבל בודאי. העמידו דבריהם ואמרו דגידולי טבל בדבר שאין זרעו כלה באכילת קבע אסורין. והכי תניא נמי בפ' הנודר מן הירק המנכש עם הכותי בחסיות אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי:

ואין גידולי איסור מעלין אותו. הגידולין שיוצאין מן עיקר האיסור אין מבטלין את העיקר והוי טבל בעין ואודאי קאי:

שתילי תרומה. גידולי תרומה אבל לא היו תרומה עצמה:

עושה אותן תרומה. דכיון דשתלן בטלו אגב קרקע וטיהרו ויכול לעשותן תרומה:

נדחו. דכיון דתרומה מיקרו אכתי אסור לאכלן בימי טהרתו דאע"ג דמהניא זריעה לגבי טומאה עבוד רבנן מעלה דלא תהני להעלות להן טהרה גמורה להתיר אכילה ומיהו מנטמא אחרים טיהרו:

מים שנטמאו. ולא הקדישן:

משיקן ממלא מהן כלי אבן ונותנן במקוה עד שמשיק מים למים ונמצאו אלו זרועין ומחוברים למי המקוה ומבטלי אגבייהו וטיהרו כדאיתא במס' ביצה פ"ב:

ועושה אותן מי חג. דיכול להקדישן אח"כ לניסוך המים:

ואם היו מי חג מעיקרן. שהוקדשו שוב אין זריעה מועילה להקדש ובפ' כל שעה מיבעיא לן אי הוקדשו בכלי או בפה:

סוחטן ועושה אותן תרומה. דס"ל בפ' כל שעה דמשקין מיפקד פקידי ואינן חיבור לו אלא כמי שנתונין בכלי וכשנטמאה הקליפה העליונה לא נטמא המשקה והתם מפ' דדורכן פחות מכביצה לכתחילה כדאיתא התם:

חברייא אמרי. שמענו מרבותינו דר"ש בן לקיש פליג אהני מימרי דר' יוחנן:

ובעי תלמודא מה בין לקולא בין לחומרא. אי דפליג ריש לקיש מי מצי' לפרושה דפליג אדר' יוחנן אקולא דקאמר בין אחומרא דקאמר:

אין תימר לקולא ניחא. ואין תימ' דאקולא דוקא דקאמר ר' יוחנן הוא דפליג דס"ל לר"ל ואפילו לא קרא להן שם לית להו תקנה לחול עליהן שם תרומה לא מצית לאקשויי ליה ממתני': ואין תימר לחומרא קא פליג דאפי' קרא להן שם קודם מותרין נמי לתרומה והא תנן דאסורין לאכול עד שיגום את האוכל ונדחו דקאמר ר' יוחנן גבי שתילין עד שיגום הוא דקאמר אבל מכי גמם שרו ומצי לקרות עליהן שם תרומה על פירות אחרים וטעמא דפנים חדשות באו לכאן ואפילו דהוו תרומה מקודם הוי כמי שכלה זרעו אלא ודאי דאקולא הוא דפליג:

כיני מתני' וכו'. דבעינן יגום בעלין וישנה כי היכי דלהוו גידולי גידולין ופסק הרמב"ם ז"ל כר' יהודה:

הדרן עלך הזורע בס"ד

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה