אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ט · הלכה ב

הלכה א

גידולי תרומה תרומה. מפרש בפ"ק דשבת דמי"ח דבר הוי וטעמא כתיבנא לעיל:

גידולי גידולין. מפרש בגמ' דגידולי גידולין דשרו היינו בדבר שזרעו כלה כגון חטים ושעורים. וגידולי גידולין היינו אם חזר וזרע גידולי תרומה ועתה מה שצמח מהן חולין:

אבל הטבל גידוליו מותרין. מפרש טעמא בגמ' ולקמן תנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידוליו וגידולי גידולין אסורין. ובגמ' נפרש החילוק שבין טבל לתרומה:

ומעשר ראשון. דלא ניטלה ממנו תרומת מעשר:

וספיחי שביעית. שזרען גוי בשנה שביעית ומפרש בפ' שלש ארצות ודוקא בזרעו כלה אבל אין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין ומפרש התם דהאי איסורא היינו לענין דבעי הפקר וצריך שיאכלנו בקדושת שביעית אבל בזמן דאית בה איסור אכילה שרי אם נמצא מחובר לקרקע במ"ש דבטלה ע"י קרקע:

ותרומת ח"ל. ואסיקנא לעיל דאפילו במזיד ובישראל נמי לא קנסו:

גידולי הקדש ומ"ש חולין. כגון שזרע סאה מהן והוסיף כמה סאין אין צריך לפדות אלא סאה אחת כדתניא לעיל. ובפ' התרומה והבכורים מפרש הא דקתני גידולין דמ"ש ובכורים חולין למאי הילכתא ומפרש לזרים ובהמה אבל לא למחיצתן דלעולם בעו מחיצה:

ופודה אותן בזמן זרען. מפרש תלמודא בזמן שזרען בשער ראשון ור' יוחנן מפרש פודה כל האוצר בדמי אותה סאה ודמי הסאה הם כשער שעומד בו ולא כשער הראשון וקמ"ל דאפילו אם לא פדה אותן הגידולין חולין הן וכשבא לפדות אינו חייב לפדות אלא סאה א' אותה שזרע והיינו כזמן זרען דלא היה אלא סאה וכפי השער שעומד בו דיינינן דבזרעו כלה קא מיירי וכדפרישית ובגמ' מפ' חילוק בין הקדש למעשר שני:

מאה לגנה של תרומ' וא' של חולין. שדה שנזרעה ערוגות ערוגות ויש מאה ערוגות של תרומה וא' של חולין ולא ידיע הי מינייהו דחולין מותרין בדבר שזרעו כלה כדאמרי' לעיל דמשלך נתנו לך. לגנה פי' בערוך לשון לגין מאה לגינין של זרע תרומה שזרען ולי נראה שהוא לשון ערוגה שתרגם יונתן בפסוק הלא אם שוה פניה ויקרב יתהון זרעיין זרעיין לשבטין הא כזרעי חיטין על לגנין וסערין על סומנין וכונתין על תחומין. לגנה לשון דבר פרוס ורחב לשון לעז קורין לחררה גדולה ודקה לגנה:

דבר שאין זרעו כלה. מפ' במתני' כגון לוף ושום ובצלים:

אפילו מאה חולין וא' של תרומה כולן אסורין. אפילו מאה נגנין של הזרע חולין וא' של זרע תרומה ולא ידיע הי מינייהו תרומה הכל אסור ואע"ג דתרומה עולה בא' ומאה הכא דזרועין אין הקרקע עולה דהרי הקרקע עומד במקומו והלגנה במקומה עומדת והכי תניא בתוספתא אבל דבר שאין זרעו כלה לא יעלה שאין הקרקע עולה בא' ומאה. תלש יעלה ובלבד שלא יתכוין לתלוש ר' יוסי אומר אף יתכוין וילקוט ויעלה בא' ומאה ע"כ:

הטבל גידוליו מותרין. הטבל שנתמרח בכרי והוקבע למעשר דאסור לאכול ממנו עראי אם זרעו תנן לעיל דגידוליו מותרין לאכול ממנו עראי כל זמן שלא הוקבע למעשר ומפ' השתא דבזרעו כלה הוא קאמר:

אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין נמי אסורין. לאכול מהם עראי אפילו קודם אותו מירוח מפני אותו טבל שנתמרח כבר המעורב בהן דכיון דאין זרעו כלה חשיב בעין ובגמ' מפרש עד כמה גורנות הגידולי גידולין אסורין וכל זה מיירי דלא רבו גידוליו על עיקרו כדאיתא בסוף הנודר מן הירק:

השום כשעורה. בגמ' מפ' לה:

דבר שזרעו כלה. בקרקע כגון חטים ושעורים שהזרע נפסד בארץ:

אין זרעו כלה. מפ' לקמן כגון הלוף והשום והבצלים ואסיקנא פ' הנודר מן הירק דכי אמרינן גבי תרומה ובאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין בלא רבו גידולין על עיקרו אבל אם רבו גידוליו על עיקרו מותר דגידולי היתר מעלין את האיסור ואין חילוק בין טבל לתורה בדבר שאין זרעו כלה ובזרעו כלה הוא דאיכא חילוק דבתרומה גידולי תרומה תרומה וגבי טבל גידוליו חולין. והרמב"ם ז"ל פסק ההיא דהנודר מן הירק פי"א וכתב עליו הראב"ד ז"ל שטעה ואיני יודע במאי טעה כי דבריו ברורים שם:

טבל רובו חולין. דאם רצה לפטור עצמו בחטה א' פוטרת כל הכרי:

ספיחי שביעית אינן מצויין. שאינן נוהגין בכל שנה ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן:

והמדומע שרובו חולין. קודם שזרע ומדאורייתא בטל דביבש חד בתרי בטל:

והבכורים אינן מצויין. פירש רבנו שמשון ז"ל שאינן נוהגין אלא בשבעת המינין. ונראה לפרש דאין מצוי לטעות בהן שמצוה חביבה היא לישראל כדי להראות לפני ממ"ה הב"ה:

הפרש הקדש למ"ש. חילוק בין הקדש למ"ש:

נפדה כשער הזול. מפורש בפ' המוליך כדרך שהחנוני לוקח:

כשער שהוא עומד בו. הסאה שזרע נפדית כזול שער שעומד בו:

כשער הראשון. הסאה שזרע נפדית כזול שער הראשון דקמי זריעה:

אין לו אלא מקומו ושעתו. משנה היא בפ' שום היתומים הילכך אין משערים לפדותו אלא כשער שעומד בו:

אבל דבר שזרעו כלה. ובזמן זרען דקתני אזרעו כלה מיירי:

בסאה שזרע. ונפדין כשער שעומד בו ואתרוייהו קאי אהקדש ומ"ש כדתנן במתני':

מאה סאה העולות מתוך מאה סאה וא' של חולין. כגון מאה סאה של תרומה שנפלה לתוכן סאה א' של חולין דכולן אסורות ונתחלפו. במאה וא' אחרות של חולין:

מותרות. שלא ידע אי זהו כרי של המדומע ואי זהו כרי של חולין מתוקנין כולן מותרות אלא שצריך להעלות ולהרים מאה סאין לכהן משום גזל השבט וטעמא יליף ממתני' דתנן דאפילו מאה של תרומה וא' של חולין כולן מותרין ומתני' בלא רבו גידולין על העיקר עסקינן דומיא דסיפא כדאוקימנא לה פ' הנודר מן הירק ואפ"ה שרי, דהא זורע תרומה מדאורייתא שריא אלא דרבנן הוא דגזור וכי גזור רבנן היינו בתרומה כשהיא בחזקתה אבל כשאינה בחזקתה לא גזור וה"נ כה"ג כי גזור רבנן גבי מדומע היכא דאין החולין בחזקתן אבל היכא דחולין בחזקתן לא גזור והא איכא מאה וא' של חולין ומאה של תרומה:

תמן א"ר יוחנן סאה תרומה שעלתה מתוך מאה של חולין. בפ' סאה תרומה קאמר לה ר' יוחנן דאם נפלה סאה תרומה למאה חולין דנתבטלה ועלתה משם ונפלה לתוך חולין אחרים אפילו יהו כל שהן אינה חוזרת ונעורה ובלבד שרבו חולין עליה מותרין דס"ל דכיון דנתבטלה נתבטלה והתם מפ' דגריס במתני' אינה מדמעת כל עיקר והשתא מיבעיא ליה דהיכא דאין זרעו כלה דתנן דאפילו מאה חולין וא' של תרומה אסורין אם לקט לגנה א' דלא ידיעא ונפל לתוך מה שליקט חולין כל שהן לימא שיהו מותרין וכיון דנתבטלה קודם זריעה אח"כ כשתלש א' ונפל לתוכה חולין כל שהן ורבו חולין עליה מי הויא בטלה. ואיסורא דתנן במתני' היינו דלא יתלוש לכתחלה כדתניא בתוספתא:

כמא דר' יוסי אמר תמן טוחן ומתיר. בפ' סאה תרומה תני לה ואוקימנא לה כר' יוסי דתניא בתוספתא עלה דמתני' כי אין יכול לתלות כגון פיחתו החולין ותרומה בעינה כגון שמדדו החולין קודם שנפלה הסאה והיו ק' וחזרו ומדדם אחר שנפלו ולא מצאו אלא מאה כגון שכפשו המדה או נקרו הצרורות והתרומה קודם שנפלה מדדוה הרבה פעמים ועמדה על מדתה או כגון שהיתה מנוקה והצרורות שנטלו הן מן החולין דבודאי חולין הם דפחתו דתרומה בעינה היא ותניא בתוספתא טוחן ומתיר ושמא לאחר טחינה ימצאו ק"א ואמרינן התם דר' יוסי תני לה:

אף הכא. אשכחן דר' יוסי אמר מותר לתלוש לכתחלה א"כ גם לגבי דינא דר' יוחנן נימא שוים הן ומותר לערב בידים חולי' כל שהן תוך הסאה:

ומשני דלא דמי תמן מזה ומזה עלה בידו דכי טחין חולין ותרומה כאחת כי מותיר לבסוף אמרי' חולין הותירו:

ברם הכא כל הטבל עלה בידו. דאותה לגנה שליקט מאן לימא לן דלא הויא דתרומה דילמא דתרומה הויא דכיון דאינו כלה הוי כאלו הוא בעין: וקאמר דכי לא דמי היינו כשלא ליקט אלא לגנה א' דאימור של תרומה היא:

אבל ליקט שתיהן. מותר לערב חולין בהן דדמי להתם דשתיהן עלו בידו ומבטלן לכתחלה וה"נ כה"ג:

עד היכן. מתני' דקתני גידולי גידולין דטבל אסורין עד היכן: ומשני עד ג' גרנות אסורין והרביעית מותרת:

בתרומה. דחמירא טפי מטבל דתנן גידולי תרומה תרומה ואפילו זרעו כלה כי אין זרעו כלה עד היכן תהא אסורה: ומשני דגורן הרביעית דשריא בטבל דחשיבא זרעו כלה בתרומה אסורה והחמישי' מותרת כדתנן גידולי גידולין חולין:

מה אית לך. שלא יהא רבו גידולין על עיקרו דבההוא רביעית הוא דשריא בטבל וחמישית בתרומה בבצלים לא מצית לאוקומה דהא רבו גידולין על עיקרו ואפילו גידולים ראשונים שרו ומוקי לה בכליסין מין קטנית:

השום עד כשעורה לדבר שזרעו כלה. כדתנן במתני' השום כשעורה ה"ק כשזרע השום של טבל או של תרומה כשהוא קטן פחות מכשעורה דמי לזרעו כלה ושרי דלא חשיב אוכל אי הוי גדול כשעורה חשיב ואסיר וכי תנן כשעורה לחומרא הוא דקתני דכשעורה הוי אינו כלה ומודי לת"ק:

כשעורה לכל דבר. פליג עליה דר' אבהו ולקולא הוא דקתני לה דשום ואפילו הוי גדול הוי זרעו כלה כמו השעורים והחטים וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כר' יוסי בר בון שכתב דר' יהודה סבר דהשום דבר שזרעו כלה הוא:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה