אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ט · הלכה א

פרק ט

שוגג יופך ומזיד יקיים. כתב רבנו שמשון ז"ל. יופך חורש ומהפך בה כדי שלא תגדל והכי מפ' בירושלמי יופך דלא חליפין קנסו בו שתבטל שדהו על גב תרומה כלומר דלא חליפין שלא יחליף עוד גידולין דקנסו חכמים שתהא שדהו בטלה ובורה דשוב לא יחזור ויזרענה בשנה זו שעבר זמן הזרע ואע"פ ששוגג הוא החמירו במה שלא נזהר החמירו בו יותר ממזיד ע"כ. ונ"ל דכי נאים ושכיב אמרה או אחר תלאה ביני שיטי. דהא בגמ' ה"ק לא מסתברא דלא חלופי קנסו בו שתבטל שדהו ע"ג תרומה. ולפי' ז"ל מאי קאמר לא מסתברא ועוד אמאי קרי לגידולין חליפין וכי סני ליה לישנא דמתני'. ועוד מאי אתא לפרושי טעמא וכי אין אנו יודעין דיופך היינו כדי שימות הזרע ולא יצליח. ועוד דיופך דקתני בפ' כל סאה אמאי לא פירשו בגמ' התם מאי יופך ועוד דתנן התם היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזורעה שעורים ימתין לה עד שיתליע ויופך. ותניא בתוספתא הופך את הזרע לא הפך ימתין לה עד שיתליע. ועד כמה תשהא ג' ימים במקום הטינא. וכבר כתבתי שם דתוספתא פליגא אמתני' והיינו משום חומרא דכלאים דבדאורייתא נינהו אבל בזורע תרומה דמדרבנן הוא דהא מי"ח הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ביופך סגי, ומשו"ה לא תני הכא יתליע ויופך כי התם ואפ"ה התם קתני דזורעה אח"כ ולא שיעבור זמן הזריעה כדי שיהא שדהו בטל כפי' הרב ז"ל. והנכון כפי' הרמב"ם שכתב יופך מותר לו לאדם להפוך ויפסד הזרע שזרע. ואם הוא מזיד יקיים. ענינו שחייב להניחן כדי שיצמחו ויהיו הגידולין הצומחין תרומה ע"כ. הרי שהפך פי' המשנה לצד אחר שלא כדרך הרב ז"ל ובגמ' הכי אקשי' לא מסתברא דא אלא חילופי כלומר אין הסברא נותנת אלא בחילוף דבשוגג יקיים ובמזיד יופך. ולפי' האחר שפי' בהקדמה צריך לפ' לא מסתברא דלא חילופי כלומר אם אינה שנויה בחילוף יש לה טעם ובמזיד יופך מבעי ליה ומשני קנסו בו שתבטל שדהו ע"ג תרומה כלומר אדרבה בשוגג הקלו במזיד הוא דקנסו דכי אמרינן יקיים לא לטיבותא דידיה הוא אלא קנס דהעני חשב דכשזרעה שיבטל שלא יתננה לכהן דבטלא אגב קרקע כדאמרינן פ"ק דשבת דמש"ה גזור משום תרומה טהורה בידי ישראל וכיון דרואה גזרת חכמים דכל הגידולין תרומה והכל לכהן דאפילו לקט שכחה ופאה דילה הויא תרומה כדתנן במתני' ולא מהניא מחשבתו יותר טוב הוא לו להפוך מה שזרע ולזרוע חולין כדי שלא תהא בטלה שדהו שלא תועיל לו להכי תני דגבי שוגג יש לו תקנה להפך אבל גבי מזיד קנסוהו שלא יהנה לא מן השדה ולא מן הזריעה וכיוצא בה אשכחן בפ"ק דפסחים בירושלמי דגרסינן התם חברייא אמרי חמשית לר' יהודה הקדישו מוקדש עשאו תרומה אינה תרומה, הקדישו מוקדש הקדש דמים, עשאו תרומה אינה תרומה שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד. אמר לון ר' יוסי לא מסתברא דלא חילופין. הקדישו אינו מוקדש עשאו תרומה הרי זו תרומה. הקדישו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים עשאו תרומה הרי זו תרומה טהורה היא דבר תורה את הוא שגזרת עליה לשרפה ע"כ. והאלהים יצילנו משגיאות ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד:

ואם הביאה שליש אפי' שוגג יקיים. דכיון דהביאה שליש חייל עלה שמא דתרומה ואסור לאבד אוכלי תרומה דכתיב בה אכילה וכדרך שאמרו בשביעית לאכלה ולא להפסד:

ובפשתן יופך. מפ' טעמא בגמ' כדי שלא יהנה בקיסמין והיינו משום דעיקר פשתן לאדם היינו משום קיסמין ולא משום זרע דסתם זרע פשתן לא קאי לאכילה כדאיתא בריש המוכר פירות וכדי לבטל שלא תהנה מחשבתו הוא דגזור והשתא לא דמי יופך דסיפי' ליופך דרישא דיופך דרישא היינו אם רצה שתיהנה לו שדהו יהפך וימותו הזרעים כדי שיוכל לזורעה, אבל אה"נ אם רצה לקנות יקיים, והכא על כרחו יופך. וכ"ת ה"נ לימרו יקיים ולימרו דהקיסמין להוו לכהן לסדינין וללבוש י"ל דלא מצינו שם תרומה אלא באוכל כדתנן כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ואין שם תרומה נקרא על השדה כיון דעיקר זרע משום קיסמין:

וחייבת בלקט שכחה ופאה. דמדאורייתא חולין גמורין הן הגידולין ולא מצי רבנן לאפקועי מתנות עניים:

ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין כשאר לקט שכחה ופאה דעלמא. ועניים כהנים ואפילו טמאים:

בדמי תרומה והדמים שלהן. שמוכרין אותה בזול דגידולי תרומה הן ותקינו דאסורין לזרים ולא חיישי רבנן לומר דלמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן דמשלך נתנו לך דכי נמי ישכחו חולין הוא דקא אכלי:

שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן. כלומר משום טעם דיאמרו דישכחו והן יתנו לתוך פיהם מזיד והוו מילי דרבנן חוכא ואיטלולא:

ה"ג א"ל ר"ע א"כ לא ילקטו אלא טהורים. ול"ג אמר ר"ע לא ילקטו אלא טהורים דמשמע דמודי לר' טרפון ומחמיר מיניה אלא נראה כגירסא קמייתא והכי איתא בגמ' ור"ע לא לחלוק על ר' טרפון קא אתי כלומר לדבריך שחששת שמא יזידו ויאמרו שכחנו אי הכי גם בכהנים טמאים נגזור דאיכא למיחש שאוכלין תרומה טהורה בטומאתן ועל כרחין נימא דטעמא דרבנן היינו משלך נתנו לך, ור' טרפון סבר דכי נמי אכלי כהנים ליכא איסורא אבל ישראל יעברו במזיד ואיכא למיגזר אטו תרומה מעלייתא:

וחייבת במעשרות. וה"ה בתרומה כדאי' בגמרא:

החובט משובח. מפ' בגמ' יותר מן הדש דבגידולי תרומה איכא משום לא תחסום דדישו מיקרי כדאיתא בגמ' ובפ' הפועלים, הילכך החובט גידולי תרומה במקלות ולא בפרות משובח הוי:

והדש. בפרות:

כיצד יעשה תולה כפיפה בצואר בהמה. הוא כמין סל כמו ששנינו כפיפה מצרית ובפ' הפועלים תניא בברייתא מביא בול מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה ופירש"י ז"ל מביא מלוא אגרוף אותו המין מן החולין. בטרסקלין שבפיה. סל הוא טרסקל תולין בצוארה והמאכל לתוכו ואוכלת:

לא זומם את הבהמה. ואינו עובר משום לא תחסום וטעמא דכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא שפיר קרינן ביה דישו. זומם לשון חוסם תרגום ורסן מתעה וזמם דטעו:

לא מסתברא וכו'. פירשתי במשנה:

שיהא נאמן לומר מזיד הייתי. כגון שהיה כהן הזורע וכי אמרינן ליה יקיים לא מפסיד דגידולי תרומה תרומה לדידיה חזיא:

אם היו מכירין. שהיה קינוניא ותרומה של ישראל היא:

לאו כל הימנו. ואינו נאמן ולזה קנסינן ליה דיופך שקנס הוא לו:

ואם לאו. שאין עדים:

הפה שאסר הוא הפה שהתיר. התיר קרי לאומר מזיד הייתי דלגבי דידיה לא הוי קנס. דלא קנסו אלא משום תרומה טהורה בידי ישראל:

זרע תרומת כרשינין. משום דתרומת כרשינין קילא דתנן ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה ואם היו עיקרן לאדם היה אסור ליתנם לבהמה משום הפסד תרומה ותניא בתוספתא פ"ט תרומה ניתנה לאכילה ולשתיה וכו' וכל הדינין שישנן בשביעית ישנן בתרומה כדתניא התם דאף בתרומה דרשינן לאכילה ולא למלוגמא לאכילה ולא להפסד לאכילה ולא לסחורה ובטהרת תרומת כרשינין אשכחן דאקילו נמי כדתנן פ"ב דמעשר שני וטעמא משום דעיקרן עומדין למאכל בהמה ומ"מ לאדם חזו דאי לא חזו לאדם כלל פטורין מתרומה ומעשר כדתנן כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וכו' ומשו"ה בגידולי תרומת כרשינין כשזרע במזיד מיבעיא להאי יופך וכן בתרומת ח"ל נמי דלקמן תנן דגידוליהן חולין כשזרעה במזיד דקילא מבעיא ליה אם יופך דהא נאכלת עם הזר על השלחן כדתנן בפ' בתרא דחלה ושריא לטבול יום ואינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' תרומה פי"א. ומסיק דלא גזרו:

כשהיא במחובר. דקתני אם הביאה שליש יקיים משום אבוד אוכלי תרומה אלמא תרומה קרויה בעודה מחוברת אעפ"י שאין תרומה במחובר:

הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו. דלא תני יקיים אלא בהביאה שליש דההוא מיקרי אוכל הא קודם שליש אין כאן אוכל:

שלא יהנה בקיסמין. פירשתי במשנתנו:

הפריש עומרין שלו. כהן שזרע תרומה הפריש עומרים לתרומה מתבואה שלו ונתחלפו לו בעומרים האלו:

עניי ישראל ועניי כהנים מלקטין. ולא נימא כיון דתרומה הן ועוד שנתחלפו עומרים של תרומה שלו לא ילקטו אלא דקנסינן ליה והכל שכחה ומוכרין מה שלוקטין כדתנן:

טוחנת עם אשתו של חבר. מסייעת את אשת חבר בתבואת החבר ובריחיים של יד:

שהיא טמאה. דאז לא תטיל תוך פיה ע"ה נזהרין שלא לטמות טהרות של חבר, אבל לא בזמן שמחזקת עצמה טהורה דאז אינה נזהרת מליגע בתבואה ומטמאה לה:

וכדברי ר' טרפון. דמתני' דחייש שמא ישכחו ויאכלו: אף לא בזמן היא מחזקת עצמה בטמאה לא טחון שמא תשכח ותתן לתוך פיה. ותטמא הטהרות. ר' שמעון בן אלעזר מוסיף טעם במס' חולין פ"ק מפני שחברתה אשת ע"ה נותנת לה ואוכלת:

כן היא מתני'. פרשתי במתני':

תניא ליטרא בצלים של מעשר ראשון. שהיה טבל שלא הורם ממנו תרומת מעשר:

והרי בה עשר ליטרין. שהשביחה כל כך:

הרי אלו חייבים במעשר. בשני המעשרות חייבים במעשר ובתרומה דהדרי לטבלייהו. ובשנה השביעית אע"ג דשביעית פטורה מן המעשרות הגידולין כי לקטינהו בשביעית חייבין בביעור ואעפ"י שיש להן דין מעשר דבצל אין זרעו כלה:

ואותו מעשר ראשון. שהוא מפריש:

מפריש עליו תרומת מעשר ועל מה שנטע. ולא תימא דאלו גידולי מעשר נינהו ולא מחייב בתרומה אלא מה שחייב מקודם קמ"ל דמפריש תרומת מעשר על הגידולין ועל העיקר. וטעמא כדתנן דמעשר ראשון שזרעו אפילו דאין כלה גידוליו חולין מדאורייתא:

חייבות במעשרות. ואוכלין הגידולין חוץ לחומה כדתנן גידולי מ"ש חולין:

ופודה מ"ש שנטע. ואי הגידולין מבטלין העיקר אלא צריך פדיון. ובס"פ הנודר מן הירק איתא להך ברייתא אלא ששנוייה שם בלשון אחר:

תולה לה כרשינין. בצוארה בטרסקל ואפילו אינן ממין הדישה:

שהכרשינין יפות לה. ובתר הנייתה אזלינן ובפ' הפועלים איתא להך ברייתא:

עשה כן בחולין אינו עובר עליו. דלא תימא דוקא גבי גידולי תרומה אקילו אע"ג דלאו ממין דדיש הן דאי לאו הכי ליתו מאותו המין דחולין אלא דאפילו בחולין נמי ליכא איסורא. ומהך ברייתא פשיט רב ששת בפ' הפועלים דאוכלת ומתרזת בחולין נמי פטור:

המרכין בקטניות. לא ידענא לשון מרכין מאי ניהו ואומר לי לבי דלשון דישה בקטניות קרי הכי משום דגרגרי הקטניות הן תוך נרתק ואינם דבוקים בו כמו חטה ושעורה וכמעט שמעקם קלחן הן יוצאין מתוך נרתקן בהטייה בעלמא, לשון ארכיני כען. א"נ כמו מרקין בקוף כמו עכוב בלשון משנה ולשון מקרא יעקבם כובע קובע ומש"ה אין כאן משום לא תחסום דאינו קרוי דישה. וכן ראיתי מפרשים בההיא דפרות המרכסות בתבואה דטעמא משום דלא מיקרי דש ואינו עובר משום לא תחסום אלא בדישה. וכן פי' בעל הערוך ז"ל. וכן כתב הרמב"ן ז"ל עלה דההיא בדייש שהוא מותר לך אתה מוזהר בלא תחסום לאפוקי גידולי תרומה דמתני' וכ"ש פרה הדשה בכרשיני הקדש כדתנן במעילה פ' ולד חטאת וכן פרה מכרשיני הקדש ומפ' בגמ' מ"ט אמר רב אחדבוי בר אמי דאמר קרא לא תחסום שור בדישו דישו שלך ולא דישו של הקדש פי' דישו הראוי לו:

בדייש שהוא אסור לך. כגון גידולי תרומה דמתני' דאסורים לזרים אבל מודי למתני' דמעילה ומנא אמינא לה דתניא בפ' הפועלים פרות הדשות בתרומה ובמעשר אינו עובר משום בל תחסום ותניא אידך עובר משום בל תחסום ומפרקינן לא קשיא כאן בתרומה פי' דאינו עובר, כאן בגידולי תרומה דכיון דלאו תרומה מדאורייתא קרי ביה דיש סתמא. ומעשר אמעשר נמי לא קשיא הא במעשר ראשון ועובר הא במ"ש ואינו עובר דממון גבוה הוא ואינו קרוי דישו. ואפשר דבגמ' דילן אוקמוה אליבא דר"מ דסבר דמ"ש ממון גבוה הוא והכי הילכתא והכא סברי לה דההיא ברייתא כר' יהודה דאמר מעשר שני לאו ממון גבוה הוא ופליגי ותפוס לשון ראשון:

ולא בדרכו. בגמ' דילן תני פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום לא תחסום וכתב הרמב"ם ז"ל בה' שכירות פי"ג פרות המהלכות על התבואה לפי שירט להן הדרך אינו עובר משום לא תחסום ופי' המרכסות מלשון והרכסים נבקעה שעוברות על התבואה דרך הליכתן למקום אחר כדי לקצר הליכתן וסייעו הרמב"ן ז"ל מהכא דתני בדישו ולא בדרכו שהלך על התבואה לא בשביל דישה אלא לקצר דרכו:

מבדקוניה. לנסותו היאך ישיב:

חסמה מבחוץ והכניסה בפנים. חסומה הכניסה לדוש. ובגמ' דילן איתא וה"ג שור בדישו אמר רחמנא והאי לאו בדישו הוא או דילמא לא תדוש בחסימה אמר רחמנא:

בבאכם אל אהל מועד. יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך ומי איכא למימר בבאכם הוא דאסיר הא מישתא ומיעל שרי להבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא ופי' רש"י ז"ל בתריה כתיב ומשמע כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת ואי שתי ועייל מ"מ שיכור הוא ולא ידע להבדיל ע"כ. וה"ק כלומר בשביל ביאה שלכם ואפילו מבחוץ ה"נ בדישו בשביל דישו ואפילו בחוץ:

מבאכם. מחמת ביאתכם:

לא תדוש בשור חסום. דכתיב חסימת השור קודם דיש דמשמע קמי דישה איכא איסור חסימה דהוה ליה למכתב בדישו שור לא תחסום:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה