אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ג

הלכה ב

לתוך תרומה. ושל חולין מותרת. ובגמ' פליגי אמוראי אי בעינן בקופה של חולין כפל מהתרומה. וקסבר ריש לקיש דבעינן בקופה של חולין רוב כנגד התרומה דהשתא אפילו תמצי לומר שנפלה סאה תרומה בחולין מדאורייתא בטל ברוב כדין יבש ביבש. ור' יוחנן אמר אע"פ שאין בשנייה רוב דסמכינן אשאני אומר דקסבר דתרומה בזמן הזה דרבנן והכי אמרינן בפ' הערל:

אין ידוע אי זו היא של תרומה. בשתי קופות א' של חולין וא' של תרומה מיירי ואין ידוע אי זו היא:

ואכל וכו' פטור. מקרן וחומש דאין כאן חזקת תרומה:

נוהג בה כתרומה. שלא יטמאנה:

וחייבת בחלה. דשמא חולין היא:

ור' יוסי פוטר. דהוי כמו מדומע ותנן פ"ק דחלה ומייתי לה הכא בגמ' דמדומע פטור מן החלה:

אכל אחר את השנייה פטור. דאמרינן חברו הראשון אכלה:

משלם קרן וחומש כקטנה שבשתיהן. לקולא דאם אינן שוות נאמר הקטנה היתה של התרומה וישלם לכהנים דמי הקטנה דמי תרומה:

אינה מדמעתן. דשמא היתה אותה של חולין. וכל בבא זו דומיא דקמייתא וצריכא דאי תנא רישא הוה אמינא אכל אחר השנייה פטור משום דהמוציא וכו' ואינה בעולם אבל סיפא דשני התערובות בעולם הוה אמינא לידמע כקטנה שבשתיהן קמ"ל. ואי תנא סיפא הוה אמינא סיפא בדין הוא דאינה מדמעת דהא מעורבת היא השתא ומעיקרא נמי אינה ידועה אבל רישא דהא בעינה היא ואינה מעורבת אימא אכל השני השנייה ליחייב קמ"ל:

זרע א' מהן פטור. דתנן לקמן פרק הזורע הזורע תרומה בשוגג יופך במזיד יקיים והכא פטור מספק ואפילו במזיד נמי יופך. ופטור מקנס דיקיים. והתם מפ' דיקיים (פ"ט הל' ב') טבל ומ"ש וכו' והמדומע והבכורים גידוליהן חולין ומשמע דכל דין חולין יש להן ונאכלין אפילו בטומאה דסתמא קתני גידוליהן חולין לק"מ דבגמ' איתמר עלה בהדיא והמדומע שרובו חולין דמדאורייתא בטל דביבש חד בתרי בטל כדמפ' התם רש"ס ז"ל משא"כ הכא דאיירי בב' קופות שאין ידוע אי זו היא תרומה ואי זו היא חולין דכל בכה"ג הו"ל ספקא בעלמא ואין בזה משום דין ביטול ברוב מדאורייתא הלכך מסתיין שלא להקל בהן אלא לענין אכילת זרים בלבד דקיל האי איסורא גבי מדומע ולא לענין איסור אכילה בטומאה דמחמרינן גביה אפילו במדומע מיהו לא יתכן זה למה שפי' רמב"ם ז"ל הזורע תרומה שוגג יופך ומזיד יקיים וכו' מותר לו לאדם להפך הארץ ויפסד הזרע שזרע ואם הוא מזיד יקיים עניינו שהוא חייב להניחם כדי שיצמחו ויהיה הדבר הצומח תרומה בלי ספק ?(ב) ולפירושו ע"כ לא אמרו במשנתנו כאן זרע א' מהן פטור אלא במזיד וקמ"ל שהוא פטור מלקיים ומותר לו להפך הארץ ולהפסיד הזרע אבל לא היפך הארץ ונתקיימו הגידולין הרי הן תרומה כדין שאר זורע תרומה שהגידולין הן אסורין לזרים ומדקתני סיפא זרע א' את שתיהן בדבר שזרעו כלה מותר וכו' משמע דכל שנזרעו ע"י ב' בני אדם הגידולין חולין ומותרין לזרים וקשיא רישא לסיפא וי"ל דמשו"ה קתני זרע א' מהן פטור ולא קתני מותר כי היכי דתידוק מינה דאפילו זרע האחד שתיהן בזה אחר זה ואפילו זרע השנייה לאחר שכבר נתבשלו גידוליה של ראשונה נמי חשיבי להו כמי שזרען א' את שתיהן בב"א וכדר' זעירא בש"ר חייא בר ווא דאמר בגמ' והוא שזרע את השנייה עד שלא קצר את הראשונה וכו' דמשמע דאפילו נתבשלו פירותיה של ראשונה כל צרכן וראויין לקצירה לא דיינינן לה כמי שאינה בעולם וכפנים חדשות באו לכאן וכשחוזר וזורע השנייה אין זו נעשית הוכיח לזו והו"ל כזרע שנייה לאחר שכבר נקצרה הראשונה ונאכלה לגמרי אלא אמרינן דכל שהגידולין עדיין הן מחוברין לקרקע יש להן תורת דין גידולי תרומה ורואין את הזרעים שנזרעו כמי שהן בעין שהרי אותן גרעינין שאין זרען כלה בארץ ונשארין שלמין בארץ ולא תפסד צורתן כמו שהוא נראה לעין תמיד וכמו שפי' רמב"ם ז"ל ?(ג) ולפיכך כשחוזר אותו שזרע הראשונה וזורע השנייה הרי אלו מצטרפות זו לזו והו"ל כב' חתיכות דאיקבע בהו איסורא ויש להחמיר בשתיהן כדין ב' קופות א' תרומה וא' חולין ואין ידוע אי זו היא קודם שנזרעו בארץ וכיון דלגבי הא מילתא חשיבא לה נמי ראשונה כספק תרומה הוה אמינא דבמזיד אסור להפכן בארץ ולהפסידן משו"ה הוצרך למיתני זרע א' מהן פטור כלומר מותר לו לאדם להפך הארץ ויפסד הזרע שזרע וטעמא דלא קנסו לזורע תרומה במזיד לקיימה בארץ אלא בתרומה ודאית אבל לא בזורע ספק תרומה ואפילו זרע שנייה לאחר שזרע ראשונה נמי חשבינן ליה כזורע ספק תרומה ואין בו משום חיוב קיום גידולין והיינו הא דקתני זרע את שתיהן בדבר שאין זרעו כלה אסור פי' אסור לזר לאכלן משום תרומה אבל אינו חייב לקיימן ולא קתני רישא זרע אחת מהן פטור אלא לאפוקי זרע שתיהן בב"א דאז חשיב זורע ודאי תרומה דמזיד דבכה"ג מודו כו"ע שהוא אסור להפכן בארץ בדבר שאין זרעו כלה וכן משמע מתוך פי' רמב"ם ז"ל ?(ד):

ר' חנניה תירטאה בש"ר ינאי בצל של תרומה שעקרו ושתלו מכיון שריבה עליו החדש מותר וכו'. בס"פ הנודר מן הירק (נדרים נט: ס.) פריך עליה למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור והתנן גידולי תרומה תרומה ומשני בגידולי גידולין קאמרינן ופריך הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין ומשני הא קמ"ל אפילו בדבר שאין זרעו כלה ופריך והתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין ומשני ריבויא דרבו גידולין על עיקרו מותר קמ"ל ופירש"י ז"ל כלומר הא אתא לאשמועינן גידולי גידולין של בצל של תרומה ורבו אותן גידולין על עיקרו מותר דזהו השלישי ?(ה) והכא בשמעתין דלא נחית לשנויי אהא דקא מותיב ר' זעירא והתנינן את שזרעו כלה מותר וכו' משמע דמוקי לה להא דר' ינאי אפילו בגידולין ראשונים וכל שריבה עליהן החדש מותר אליבא דידיה והיינו דמסיק עלה ר' זעירא כדעתיה דא"ר זעירא בש"ר יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור והתם פשיטא דלא מחלקינן בין גידולין לגידולי גידולין וה"נ משמע לקמן פ' הזורע (פ"ט הל' ב') דס"ל להאי תלמודא דגידולי תרומה בדבר שאין זרעו כלה אי רבו גידולין על עיקר אפילו בגידולין ראשונים מותר דתנן התם הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידוליו אסורין וכו' ואיתמר עלה בגמ' עד היכן ר' יעקב בר אידי בש"ר יוחנן עד ג' גרנות אסורות והרביעית מותרת ר' שמואל בר אבדומא בעא קומי ר' מנא בתרומה עד כמה א"ל עשו גורן הרביעית כגורן הראשונה מה גורן הראשונה דבר שזרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר אף גורן הרביעי להך מימרא ופירשו המפרשים ז"ל אע"ג דהוא דבר שאין זרעו כלה אם נטעו ורבו גידוליו על עיקרו עד שהבצל יכול לעלות בא' ומאה של הגידולין מותר. ופי' הר"ן ז"ל מותר היינו דלא הוי תרומה דאתו גידולין ומבטלין העיקר מיהו טבל הוי דהא בטלו גידוליו את העיקר ודקא אמרינן מותר היינו דפקע שם תרומה מיניה ושרי באכילת עראי:

דבר שזרעו כלה מותר בריבה עליו החדש וכו'. מסקנא דקושיא כלומר קתני להו בהדי הדדי ודמיין להדדי דכי היכי דדבר שזרעו כלה דמותר היינו בריבה עליו החדש דכוותה וכו':

בצל של כלאי הכרם. דנאסר בהנייה:

שאין גידולי איסור מעלין וכו'. גידולין שגדלו מעיקר אסור כיון דמעיקר איסור קא נפקי הרי הן כמוהו. ור' ינאי מצי לשנויי שאני כלאי הכרם דאסורין מן התורה בהנייה ומתני' תקנתא דרבנן היא דזורע תרומה מי"ח דבר הוא כדאיתא בפ"ק דשבת דכיון דאישרישא מדאורייתא בטלה היא דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכי אחמור רבנן בלא ריבה אבל בריבה לא גזור:

הדרן עלך פרק האוכל מזיד

אחת טמאה ואחת טהורה. אע"ג דמייתינן לה אמתני' לאו. בגוונא דמתני' מיירי אלא בשתיהן חולין קא מיירי כדמוכחא סיפא דקתני אחת מדומעת ואחת אינה מדומעת וכן אחת יש בה כדי להעלות וכו' הילכך כולה בחולין קא מיירי כדמוכחא סיפא דקתני אלא דקלקוליהם אינם דומים זה לזה ולריש לקיש צ"ל דרישא ומציעתא היינו דבכל א' יש ק' דסיפא דקתני וא' אין בה כדי לעלות מפ' לה דה"ק דאין בה בשניה ומשמע דתרי בבי קמאי סבר ר"ל דבשניהן יש בהן כדי לעלות והיינו ק' בכאו"א וקלקול דרישא היינו דהן אוכלין טמאין ואסורין לאכלן לדעת רש"י ז"ל אפילו לישראל ולדעת התוס' ז"ל כהנים דוקא דאסירי כדאיתא בפ"ב דחולין הילכך כשתרומה טהורה נפלה שם אם אוכלין גדולים הם שהן כביצה התרומה נאסרה לכהנים ואם הן חטים או שעורים אין הכהנים יכולין לאכלן אלא ניקודים וכו' כדתנן לעיל סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאים וכו':

וא' מדומעת. דמשמע דאין בה ק' לבטל התרומה היינו בערך התרומה הראשונה שנפל בה לא היה בה שיעור ולכך נדמעה אבל בערך התרומה שלפנינו פשיטא דיש בה כדי לעלות קמ"ל דאין בה כדי לעלות חשיבא כיון דנאסרה בתרומה הראשונה והדר תני אין בה כדי לעלות מה שלפניו ואמרינן לאותה שאין בה כדי לעלות וכו' ונפקא מינה דאם חזרה ונפלה אחרת במקום שיש ק' הוה אמינא ב' יש כאן ונאסרה כדתנן לעיל קמ"ל אנו אומר. ולר' יוחנן סיפא דאין בה בשנייה רוב כשיעור התרומה ובבי קמאי היינו דיש בה בשנייה ק' כשיעור התרומה וכענין שפירשנו לר"ל נפרש נמי לר' יוחנן וברייתא אשמועינן דלא תימא כי תלינן לקולא שאני אומר היינו שיש היתר לשנייה דזיל הכא ליכא הפסד לכהנים והכא ליכא הפסד לישראל. אבל רישא דאם נאמר לתוך טמאה נפלה הא נאסרה לכהנים לא קמ"ל דכיון דהחולין בחזקתן דיש במה לתלות הקלקלה תולין. והכי איתא לקמן דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן היכא דחולין בחזקתן דהתירא: ומעתה מה שפי' רבנו שמשון ז"ל בתוספתא דטבל ומעשר ראשון אינו נכון. וז"ל ובתוספתא קתני היה טבל ומעשר ראשון ומעשר שני ה"ז אסור שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין כלומר בשתי קופות א' של חולין וא' של תרומה הוא דתלינן דנפלה תרומה לתוך התרומה שיש היתר לשניהן אבל כשהאחת חולין והשנייה טבל או מעשר ראשון או מ"ש לא תלינן תרומה שנפלה בשל טבל כדי להתיר החולין מאחר שהטבל נאסר בכך דנדמע עכ"ד. וקשיא עליה הך ברייתא וסוגיא דלקמן וכדפרישית. ובתוספתא ה"ג בסוף פ"ו היו לפניו שתי קופות א' של תרומה וא' של חולין ולפניהן שתי סאין א' של תרומה וא' של חולין ונפלו משתיהן לתוך שתיהן ואינו יודע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו הריני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו. היה טבל או מעשר ראשון או מ"ש ה"ז אסור שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין ע"כ. והך רישא מייתי לה בפ' הערל ופליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש כי הכא דריש לקיש אמר והוא שרבו חולין על התרומה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא רבו חולין על התרומה ואשמעינן ברייתא רבותא טפי ממתני' דבברייתא הא חולין נמי אינן כדמעיקרא דהא נפל בהן נמי ואפ"ה אמרינן חולין הוא דנפלו בהן. ובמתני' חולין בחזקתן הן דאין כאן אלא סאה של תרומה שנפלה. וכן כ' התוספות פ' הערל וסיפא נמי בהכי מיפרשא היו שתי קופות א' של תרומה וא' של טבל או של מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או של מ"ש דבעיא מחיצה ולפניהן שתי סאין כענין זה אחד של תרומה וא' של טבל וכו' ואינו יודע לאיזה מהן נפלה התרומה אין תולין לומר תרומה לתוך תרומה נפלה דדוקא כי איכא חזקת חולין מתוקנין הוא דהקילו אבל גבי טבל לא נאמר אין מפריש אלא מעשרות שבתוכו אלא חושש נמי לסאה שנפלה והוי מדומע וטבל ולא התירו אלא היכא דיש לו מתירין נגד התרומה דכי נמי נפלה בחולין יש חזקת היתר. ופשטא דהך ברייתא משמע כריש לקיש דאמר והוא דרבו חולין על התרומה כלומר טעמא דשרי היינו דמדינא דאי נמי הוי דנפלה סאה של תרומה בקופה של חולין דאין בה שיעור בטלה ברובה ור' יוחנן דפליג סבר אע"פ שלא רבו נמי ומ"מ מידי דחזקת היתר בעינן. דאי ליכא חזקת היתר לא סמכינן אשאני אומר. והשתא נוכל לומר דלהכי מייתי תלמודא פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בהך ברייתא ולא הביא הפלוגתא במתני' דידן להודיעך כחו דר' יוחנן דאע"ג דברייתא לכאורה משמעא כריש לקיש אפ"ה פליג גביה:

ובשנייה. אותה שאין בה כדי לעלות ששנוייה שנייה בברייתא ובשאר בבי המקולקלת שנויה ראשונה:

בשנייה רוב. כשיעור אותה של תרומה בענין דרבו חולין על התרומה דאע"ג דקתני אין בה כדי לעלות היינו דאין בה ק' אבל כפל כשיעור תרומה יש בה:

מיחלפא שיטתיה דריש לקיש תמן הוא אומר וכו'. לעיל בפרק המפריש איתא לפלוגתייהו דגרסינן התם היו לפניו עשרים תאנים ונפלה א' לתוכן. כלומר של תרומה ואבדה א' מהן ריש לקיש אמר ספקן בטל ברוב דאיסורא הוא שנפלה ושאבדה. ואת"ל לא אבדה בטל ברוב כדין יבש ביבש. ור' יוחנן אמר כולן נעשו הוכיח כלומר כולן נאסרו כשנפלה התאנה של תרומה בהן ולהתיר א' צריך להוכיח ולהכיר האיסור וכיון דאין אדם מכיר נאסרו השתא לאו משום דאבדה א' נימא דהותרו כולן אלמא דלגבי ספק תרומה ר' יוחנן לחומרא וריש לקיש לקולא והכא איפכא שמעינן להו:

בשם גרמיה והכא בשם בר קפרא. כדאמרינן בעלמא הא דידיה והא דרביה:

שאני הכא שיש לו במה לתלות. ולא נאסר מעולם אבל התם כולם נעשו הוכיח ונאסרו שעה אחת:

ה"ג תניא שתי קופות א' של תרומה טמאה וא' של חולין טהורים ונפלה סאה של תרומה טמאה לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה אומר אני לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו נקודים. נפלה סאה תרומה טהורה אומר אני לתוך של תרומה טמאה והחולין יאכלו בטהרה. שתי קופות א' של תרומה טהורה וא' של חולין טמאין ונפלה סאה תרומה טהורה לתוך א' מהן ואין ידוע לאי זו מהן נפלה אני אומר לתוך תרומה נפלה והחולין יאכלו ניקודים. נפלה סאה תרומה טמאה שתיהן אסורות מה נפשך וכו'. וה"פ אין ידוע לאי זו מהן נפלה אבל ידוע מה היא קופת החולין וקופת התרומה אני אומר לתוך של תרומה שהיא טמאה נפלה כדתנן לעיל במתני':

והחולין יאכלו ניקודים. דשמא נפלה קופה של תרומה טמאה לתוך החולין ותנן לעיל פ' סאה תרומה מתני' שנית סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים וכו' החולין יאכלו ניקודים או קליות ומודו בה ר' אליעזר ורבנן בהא כדאיתא פ' הלוקח בהמה. וטעמא דאע"ג דבטלה במאה איכא למימר שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה וסבר איבטלינהו ברובא וטמאה שבטלה חזרה ונעורה כדפרישנה התם. וכ"ש הכא דליכא מאה חולין נגד התרומה דהא ר' יוחנן מוקי לה לעיל ואפילו לא רבו חולין על התרומה וקיי"ל כוותיה. והכא גרסינן יאכלו ניקודים כדתנן לעיל סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך חולין טהורים יאכלו ניקודים, ומפ' בפ' הלוקח בהמה דבין ר' אליעזר בין רבנן מודו בהכי והתם מפ' טעמא:

נפלה סאה תרומה טהורה. והיו לפניה שתי קופות דלעיל א' של תרומה טמאה וא' של חולין טהורים אני אומר לתוך של תרומה טמאה נפלה כדתנן במתני':

והחולין יאכלו בטהרה. דהיינו בטהרת תרומה דדילמא נפלה הקופה של תרומה טהורה תוך חולין טהורים שמא לא יזהרו בטומאת אוכלין אחרים שיגעו בה ומטמאין התרומה. ול"ג ניקודים. הכי כללא דמילתא כל היכא דאיכא חד צד בטומאה תני נקודים כל היכא דשניהם בטהרה תני תיאכל בטהרה:

היו הקופות א' של תרומה וא' של חולין טמאים ונפלה סאה תרומה טהורה לתוך א' מהן וכו' והחולין יאכלו ניקודים. דהיינו מתני' שלישית דפ' סאה תרומה דתנן התם תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאים תיאכל ניקודים ומיירי שהתרומה לא הוכשרה וכפירש"י ז"ל בבכורות הילכך לא נטמאה בנפילתה. א"נ דהוכשרה אינה מקבלת טומאה דאין כאן אוכל כביצה כדפרישנא לעיל. וטעמא דתיאכל ניקודים שלא ימצא שם חלק כביצה מן התרומה טהורה שיאכל בטומאה מצד האוכל האחר כדפרישנא התם: נפלה סאה תרומה טמאה והחולין טמאים שתיהן אסורות כדמפ' ואזיל, דאי לתוך תרומה נפלה אסור דתרומה טמאה בעשה ואפילו לכהנים: ואי לתוך חולין טמאים נפלה אסורין לכהנים וירקבו וכ"ש לזרים דתרומה טמאה להו במיתה כדלעיל:

למה שספק טמא טמא וספק מדומע מותר. משום דקשיא ליה דרישא כי הויא א' תרומה טמאה וא' חולין והוו טהורין ונפלה סאה של תרומה טמאה נימא מה נפשך אי לתוך תרומה נפלה אסורה דטמאה היא ואי לחולין נפלה אסורין, לא מבעיא לר' יוחנן דאמר דאפילו לא רבו חולין על התרומה שרי דפשיטא דקשיא אלא אפילו לריש לקיש דפליג עליה נמי קשיא. ומתרץ דלעיל לא הוי אלא ספק מדומע דכי אמרת לתוך תרומה נפלה הא אסורה ועומדת היתה ולא הזיקה השתא כלל משא"כ הכא. וכיון דהתם הוו החולין טהורים דאית בהו חזקת היתר בחזקתייהו קיימי כיון דיש לתלות, ולספק מדומע לא חשו, אבל הכא דהחולין הוו טמאים ותרומה שנפלה היתה טמאה ספק טמא טמא ואסירי ולית בהו חזקת היתר דאמרינן בפ' בתרא דיומא אל תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גוייה מן התורה. ואפילו למ"ד מדרבנן הויא איסורא מיהא איכא וכבר האריך רש"י ז"ל בזה בפ' השוחט במס' חולין בפ"ב בשמעתא דראשון ושני. וגם זה על הדרך שפירשתי למעלה התוספתא דחזקת היתר שאני. כנ"ל לפרושי הנך בבי: וראיתי להרמב"ם ז"ל בפי"ד שהחליף הדינין הללו והיה לו שבוש בגרסתו וז"ל שתי קופות א' של תרומה טהורה וא' של חולין טמאים ונפלה סאה תרומה טהורה לתוך א' מהן אומרים לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו בטהרה כתרומה ע"כ. והיינו גירסתו בבבא ראשונה וקשיא דכיון דחולין טמאים הוו וניחוש לתרומה טהורה לתוכן אמאי לא תני בהו ניקודים דכל היכא דאיכא חד צד דטומאה תנינן ביה תיאכל ניקודים כדתנן במתני' דהא נצטווינו שלא לטמות התרומה. עוד כ' נפלה סאה תרומה טמאה לתוך א' מהן אומרים לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו' קליות ע"כ. והיינו סיפא דבבא קמייתא בספרו ותימה על דבריו דכיון דהחולין הוו טמאין והתרומה נמי טמאה מאי מהני ניקודים או קליות הכא והא בהדיא תנן לעיל ירקבו. וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל בזה. עוד כ' שתי קופות אחת של תרומה טמאה וא' של חולין טהורין ונפלה סאה של תרומה טהורה לתוך א' מהן אומרים לתוך של תרומה טמאה נפלה והחולין יאכלו קליות. ובזה אני מודה לו וכבר כתבתי הטעם בבבא קמייתא דכיון דהכל טהור מה שייך ניקודים. עוד כ' נפלה סאה של תרומה טמאה לתוך א' מהם שתיהן אסורות שספק תרומה טמאה אסור וספק מדומע מותר מפני שאיסור תרומה טמאה מן התורה ואיסור המדומע מדבריהם ע"כ. זהו פי' הרב ז"ל בגרסתו. ותימא גדול הוא דהא כיון דחיישינן דנפלה תרומה טמאה לתוך חולין טהורים אמאי אסירי. השתא היכא דחולין טמאים בטלה היא ושריאן היכא דחולין טהורים מיבעי, מאי אמרת שאני אומר הכא נמי נימא שאני אומר. ועוד דאין באיסור תרומה טמאה לזרים יותר חומר מאיסור תרומה טהורה דזה מיתה וזה מיתה כדתניא לעיל והכי איתא נמי בפ' שני דבכורים אלא ודאי גירסא הפוכה היתה לו וגירסת ספרינו היא האמת והנכון:

א"ר יוחנן ספק מדומע פעור מן החלה. ספק שאנו דנין אותו כמדומע כדתנן במתני' פטור כר' יוסי דמתני':

ספק דמוע הנאכל משום דמוע חייב בחלה. כגון שהחולין היו טהורים ונפלה סאה תרומה טמאה דחיישינן שמא נפלה לתוכן דאמרינן דמותרין לזרים דספק מדומע מותר וכדלעיל אלא שיאכלום ניקודים מטעם שיש בהן ספק דמע וקאמר דחייבין בחלה דאיכא למיתלי ולמימר תרומה לתוך תרומה נפלה כנ"ל. ור"י ז"ל פירש ספק מדומע פטור מן החלה פי' היכא דידע ליה פטור מן החלה לדברי הכל כדתנן החלה והמדומע פטורין וכו'. והנאכל משום דמע כגון זה חייב בחלה דברי ר"מ אבל ר' יוסי פוטר בחלה ע"כ. ואין נ"ל פירושו: דר' יהודה היא. הא דתנן אכל א' את שתיהן משלם כקטנה שבשתיהן דמשמע הא בא א' לשאול עליו ועל חברו פטורים ר' יהודה היא:

דתנינן. פ"ה דמס' טהרות ומייתי לה פ"ק דפסחים והכי תנן לה שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהם ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות ר' יהודה אומר אם נשאלו בבת אחת טמאים, בזה אחר זה טהורים. ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים. ופי' רש"י ז"ל א' טמא. קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו ואין יכול לעבור בו שלא יאהיל. הלך ועשה טהרות נגע בטהרות אח"כ. והלך בשני יודעין הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה דהשתא ודאי א' מהן טמא. אם נשאלו כל א' לחכם ספקו בפ"ע טהורים ואין ב"ד יכול לטמאן כדקיי"ל ספק טומאה ברה"ר ספקו טהור ואם באין בבת אחת הואיל ובהוראה א' יש לנו לומר להם טמאים אתם שהרי הא' ודאי טמא ע"כ:

במה אנן קיימין. האי בין כך ובין כך דקאמר ר' יוסי מאי קאמר אם בנשאלו שניהם כאחת מאי בין כך ובין כך הוא כולם מודים דטמאים כדפרישית. ואם בא להוסיף בזה אחר זה, פשיטא דשניהם טהורים לכו"ע דספק טומאה היא ואוקי גברא אחזקתיה ועוד דרה"ר היא:

בבא לשאול עליו ועל חברו. מה תהא על שנינו. ובין ששאלו שניהם כא' ובין שאל א' עליו ועל חברו הוא דקאמר:

שאל דילך וזיל לך. דהואיל ואין כאן שואל אלא א' משיבין לו טהור אתה שהרי ספק ביאה היא ולא תשאל על חברך, אבל כששניהם באים תוך כדי דבור זקוק אתה להשיב לשניהם כאחד והטומאה מוחזקת לפניך:

כמי ששאלו שניהם כאחד. דמי דאע"פ שאין שניהם לפניך צריך אתה להורות לשניהם והרי אי אתה יכול לומר טהורים אתם. ולענין מתני' נמי לאו במי שנשאלו שניהם כאחד ממעט דההוא כו"ע לא פליגי דמשלמין כקטנה דמודו ר' יוסי ור' יהודה דאם באו לשאול כאחת חייבין בין שניהם לשלם כקטנה שבשתיהן. אלא בהכי מיירי ר' יוחנן בבא א' מהם לשאול עליו ועל חברו דקא ממעט תנא דמתני' לר' יוסי דאמר התם בין כך ובין כך טמאים ה"נ חייבין לשלם כקטנה שבשתיהן. ולר' יהודה דמטהר האם הכא נמי פטורים. ובהכי עסיק תנא דמתני' ור' יהודה היא והיינו דקאמר ר' יוחנן לעיל דר' יהודה היא. ובפ"ק דפסחים מפ' לה התם ר' יוחנן כדפרשינן לה הכא:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה