פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק ז · הלכה ב
ואכלה תרומה בשוגג. דגבי זר איכא חיוב קרן וחומש דכתיב וכל זר לאפוקי בת כהן דאינה זרה מעיקרא:
משלמת את הקרן. דכיון דלא זכי ליה רחמנא בגווה דהא נשואה לזר היא גזולה היא אצלה:
ואינה משלמת את החומש. דלאו זרה היא הואיל וראויה לחזור אם ימות בעלה וזרע אין לה:
ומיתתה בשריפה. אם זינתה כדמפ' בגמ':
ניסת לא' מן הפסולין. שנפסלה בכך עד עולם ונתחללה כגון שניסת לממזר או לנתין דקיי"ל דכיון דנבעלה לפסול לה פסולה כדאיתא פ' ד' מיתות הרי היא כזרה גמורה ומשלמת קרן וחומש:
מיתתה בחנק. בגמ' יליף לה מקראי:
ומיתתן בשריפה. בגמ' יליף לה מקראי וכיון דבשריפה היא דבת כהן חשיבא אינה משלמת את החומש דלאו זרה לגמרי היא:
המאכיל את בניו קטנים. דלאו בני חיובא נינהו ומזונותיו עליו משלם קרן לכהן שפרע חובו בממון כהן וחומש פטור דהוא לא אכלה ואוכל הוא דחייב רחמנא ולא מאכיל. והן פטורין דאין להן דעת:
עבדיו. ואפילו גדולים שמזונותן עליו, והן פטורין דאין להן ממון. ובגמ' מפ' אם היה להן ממון או שנשתחרר קודם תשלומי האדון מה דינו:
תרומת ח"ל. מדרבנן היא באותן מקומות ששנינו בידים והן בבל ומצרים ועמון ומואב:
פחות מכזית. בפ' כל שעה מייתי לה ומפ' לה היכר דמי אי דלית ביה שוה פרוטה אפילו אית ביה כזית למי. ומסיק לעולם דאית בה שוה פרוטה ואפ"ה דוקא אית בה כזית חייב ואי לא פטור מן החומש דכי יאכל כתיב ואין אכילה פחותה מכזית ואבא שאול פליג עלה כדאיתא התם:
והתשלומין חולין. וקמ"ל דאע"ג דבן חומש הוא דהא בשוגג אכלה אלא דלית ליה ממון אפ"ה כיון דליכא חומש תשלומין חולין ויכול כהן למחול דלא חייביה רחמנא אלא משום מזיק ממון חבירו בעלמא וכיון דמחיל מחיל:
זה הכלל. סימנא יהיב למילתיה:
את שראויה לחזור לבית אביה. כדמפ' לקמן:
את שחילולה מחמת הזנות יצתה זו שאינה ראויה לחזור לבית אביה. דזו כבר נתחללה משעת נשואין שניסת לממזר ולנתין ונתחללה מן התרומה דאפילו ימות וזרע אין לה לא תשוב עוד אל בית אביה כנעוריה:
ניסת לכשר וזינתה הרי היא לחזור לבית אביה מאי כדון. בתמיה. והא כיון שנבעלה ברצון אחר שניסת מיתת ב"ד חייבת ואפילו נישאת לכשר ומאי קאמר:
ומשני ה"ק את שחילולה מחמת הזנות. שמחמת הזנות נתחללה מבית אביה שאלמלא כן ראויה לחזור לבית אביה וכפרישנא:
ובת איש כהן מ"מ. מדלא כתיב כהנת וכתיב ובת איש כהן מקמי כי תחל לזנות משמע אפילו דלא מציא אכלה בתרומה משעת נישואין:
ואפילו חללה מבנה. דבת ישראל בנה הבא עליה בסקילה והכא בשריפה כיון דדרשת מ"מ:
ולא שחילולה מחמת אביה. דכשאביה בא עליה אינה מתחייבת כדין בת כהן אלא כדין בא על בתו דבשריפה היא ונפקא מינה דלר' ישמעאל דאמר פ' ד' מיתות דדוקא בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר אבל לא נשואה ויליף לה בג"ש דאביה אביה כדאיתא התם ומודי לרבנן דאם נבעלה לאביה דלא בעינן נערה אלא כל דהיא ואפי' אינה נשואה דדבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש:
ואפילו חללה מבנה. דבת סקילה היא כדין בא על אמו אפ"ה שורפין אותה כדין בת כהן ובעינן נערה ונשואה דלא ממעטינן אלא חילולה מחמת אביה וס"ל כר"ש דאמר בפ' ד' מיתות דשריפה חמורה:
והתנינן ר' אליעזר מחייב קרן וחומש וכו'. דתנן לקמן פ' האשה אוכלת האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך וכו' ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר הה"נ בת כהן שאוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה אביך השיאך לזר דה"ה דפליגי בה ולר' יהושע פטורה בין מקרן בין מחומש דומיא דעבד מת רבך או מכרך וקיי"ל כר' יהושע ומתני' סתמא קתני דחייבת בקרן ומני לא ר' אליעזר ולא ר' יהושע. ומשני הוון בעיין למימר דר' יהושע לא פטר אלא בחומש ולא בקרן ומתני' בקרן מיירי:
ומסיק מה פליגין לשעבר. שחשב הוא או היא שאוכלין בהיתר אבל מתני' להבא שאחר שנשאת ויודעת שנשאת אכלה והתם אפילו ר' יהושע מודי דמיחייבא בקרן כי מתני' וטעמא דר' יהושע לקמן מפ' לה:
לא הספיק. האדון לשלם עד שנשתחרר העבד כיון דבשעת תשלומין הוא דהויא תרומה ואית ליה נותן קרן וחומש. ולא דמי לאשה שנתגרשה דחומש לעצמה, דהתם כיון דזכתה תו לא פקע זכותה מינה אבל הכא גברא בר חיובא הוי אי לאו דלא הוה ליה ממון וכדמפ' ואזיל:
היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן. כגון שנתנו לו ממון ע"מ שלא יזכה בו רבו נותן החומש והאדון משלם הקרן דהוא דמי סעודתו דהא מזונותיו עליו:
היך עבידא. כלומר היכי דמי דקתני בברייתא לא הספיק לשלם וכו' נותן קרן וחומש העבד כשנשתחרר ואמאי והא כי אכיל עבד ראובן התרומה ראובן קא גזיל לה מכהן דחייב במזונות העבד אלמא משמע דמשום דהאכילה ללוי דהיינו עבדו כשנשתחרר יצא וכו' כלומר ונכנס גם לוי תחתיו ולוי הוא דחייב והא פלוגתא דר' חייא רבא ור' ינאי הוי ותיקשי מהכא לר' חייא רבא דקתני הכא יצא ידי גזילו דהא חפץ שמעון ראובן מסרו ביד לוי הוא:
גזל מעפרתו. הוא סודר וקורין לו שיידי תרגום ויתחפש באפר על עיניו ואשתני במעפורתא:
ונתנו לזה או מכרו. כלומר ממי מוציאין:
מוציאין מן הראשון ולא מן השני. דכיון דהראשון גזלו קנייה לכל אונסיו והשני קבלו מגזלן ראשון שמכרו לו לית ליה לבעל טענה עם השני לאו בעל דברים דידיה הוא ואם בא לגבות הימנו יתן לו דמים כמה לקחו:
אף מוציאין מן השני. דחפצו הוא נוטל בכל מקום שהן ובחנם: ומשני דלר' חייא נמי אתי שפיר דאע"ג דכל חיובא דקרן דעלמא בהדי ראשון הוא מודי גבי תרומה דמכיון שנתנה ללוי לוי האוכלה משלם קרן וחומש דבתר האוכל הוא דאזיל רחמנא דכתיב ואיש כי יאכל קדש וגו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק עשירי ובפרק הגוזל זוטא איתא לפלוגתייהו: