אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה א

פרק ז

משלם את הקרן. כדין מזיק ממון חברו:

ואינו משלם את החומש. דכי כתיב חומש בשוגג כתיב:

והתשלומין חולין. כמות שהיו ואין נעשין תרומה דכי כתיב ונתן לכהן את הקדש בשוגג הוא דכתיב:

מוחל. כדין שאר תביעת ממון דעלמא ובגמ' מפ' האי מזיד אי באתרו ביה או אפילו בלא אתרו ביה:

תמן תנינן אלו הן הלוקין. ראש פ' הוא במס' מכות:

אלו הן הלוקין. אם התרו בהן. ותנן בהדייהו הבא על אחותו ועל אחות אביו וכו' וקי"ל דאינו לוקה ומשלם דנפקא לן לקמן מכדי רשעתו על רשעה א' אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות:

ורמינהי. והתנינן. בפ' אלו נערות הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו הרי אלו יש להן קנס אע"פ שהן בכרת. ומייתי הכא הך סוגיא משום דפריך לקמן ממתני':

אם התרו בו לוקה. והיינו מתני' דמכות:

אם לא התרו בו משלם. ומתני' דכתובות בלא אתרו ביה:

במקום מכות ותשלומין לוקה ואינו משלם. וה"נ אית ליה בגמ' דילן דגרסינן בפ' אלו נערות אלמא קסבר ר' יוחנן כל היכא דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה מילקא לקי ממונא לא משלם:

וילקה וישלם. וילקה משום התראת כרת וישלם קנס משום אונס:

וישלם ולא ילקה. דכיון דרשעה א' מיחייב נימא דהויא תשלומין:

ומשני במחויב שתי רשעיות הכא מדבר. דכתיב כדי רשעתו וסמיך ליה קרא והפילו השופט והכהו ללמדך דהיכא דאיכא שתי רשעיות נעביד ביה הכאה:

אפילו לא אתרו ביה אינו משלם וכו'. ור"ש בן לקיש אזיל לטעמיה דאמר בפ' אלו נערות דחייבי מלקיות שוגגין פטורין דגמר רשע רשע כדלקמן:

משלם קרן וחומש. ואוכל תרומה במזיד לוקה דלאו שיש בו מעשה הוא דומיא דאוכל חלב ודם דתנן בהן דלוקה:

כר"מ. דס"ל דלוקה ומשלם וכ"ש חייבי מלקיות שוגגין דתנן בפ"ק דמכות מעידים אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין דברי ר"מ וחכ"א כל המשלם אינו לוקה. דעדים זוממין קים להו לרבנן דמשלמין ובפ' אלו נערות יליף לה מקרא. ולקמן פריך דקרא כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' ומי מצית למימרא דקרא כר"מ ומשנו לה:

ואילו התרו בו אינו לוקה. בתמיה וכיון דלוקה אפילו כי לא התרו בו מיפטר לריש לקיש וקנס' היכי משכחת לה:

ומוקי לה כר"מ. והכי מוקי לה ריש לקיש בגמ' דילן. והתם מפ' דר"מ לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית לי' ומשו"ה תני סיפא דאלו נערות הבא על בתו וכו' פטור דגמר לה התם מלא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש. ולקמן מפ' הכי דכולהו מודו דחייבי מיתות שוגגין דפטור מהיקישא דמכה אדם ומכה בהמה:

למד לו ממוציא שם רע. הך דרשא איתא בגמ' דילן פ"ק דמכות:

לחדושו יצא מוציא שם רע. ואין למדין ממנו כדמפ' ואזיל דבדבור גרידא מיחייב ואע"ג דעדים זוממין בדבורייהו מיחייבי מ"מ לא הוי חידוש כולי האי דעל דבורם הוא נפסד אבל גבי מוציא שם רע לא אתעביד מעשה בדבורו אלא ע"י עדים כך כתבו התוס' פ' אלו נערות:

לוקה ומביא קרבן. אפילו לרבנן:

שני דברים המסורים לב"ד את תופס א' מהן. כלומר דכי כתיב כדי רשעתו דדרשינן ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות בדבר המסור לב"ד הוא דכתיב דהיינו מלקות ותשלומין אבל לגבי דבר המסור לשמים לא ומשו"ה לוקה משום זדון לאו ומביא קרבן על שגגת כרת:

הכל מודים. ר' יוחנן וריש לקיש דחייבי מיתות אפילו שוגגים פטורים:

מכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. לא ישלם מלא יהיה אסון אלא דין יומת תדין בו הקיש פיטור ממון דמכ' אדם לחיוב ממון דמכה בהמה מה מכה בהמה אין לך בו חילוק לחיוב אף מכה אדם אין לך בו חילוק לפיטור:

מכה בהמה. לעולם חייב דדרשינן פ"ק דב"ק פצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון. והך הקישא איתא בגמ' דילן בפ' אלו נערות:

יש ממון אצל מכות. דחייבי מלקיות שוגגין משלם וטעמא דחייבי מיתות איתקוש למכה בהמה חייבי מלקיות לא איתקוש:

נאמר רשע במחוייבי מיתות דכתיב אשר הוא רשע למות ונאמר רשע במחוייבי מכות. דכתיב והיה אם בן הכות הרשע:

אין ממון אצל מיתה. דכתיב ולא יהיה אסון ענוש יענש הא יהיה אסון לא יענש ושוגגין דמיתה נפקא לן מהיקישא דמה אדם וכו': והקשו בתוספות דהכא משמע דר' יוחנן לית ליה ג"ש דרשע רשע וסתמא דתלמודא דריש לה בפ"ק דמכות גבי עדים זוממין אין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם דאמרינן חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע וברייתא נמי איכא בריש פ' אחד דיני ממונות גבי דיני נפשות מחזירין לזכות אבל לא לחובה ואמרינן חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע. ותירצו הן ז"ל י"ל דר' יוחנן אית ליה בכל מקום ג"ש דרשע רשע בדבר שהוא בגוף המלקות אבל לענין פיטור ממון שהוא עם המלקות לא ילפי' רשע רשע וטעמא משום דקרא מוכח דרשע כתיב לענין מלקות והיה אם בן הכות הרשע:

כאן בנערה כאן בבוגרת. מתני' דכתובות באחותו נערה דאיכא קנס וס"ל איפכא מדר' יוחנן דאפילו באתרו ביה דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם ומילקא לא לקי כדלקמן. וההיא דמכות בבוגרת דאין לה קנס:

נערה יש לה קנס ואין לה מכר. דתניא בנדרים ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

ואין לה בושת ופגם. בתמיה דגבי קנס הוא דבעינן נערה אבל בושת ממונא הוא. ופגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה פיחתה מדמיה להשיאה לעבד שיש לרבו קורת רוח הימנו כדאיתא פ' אלו נערות וקשיא לר' נתן בר אושעיא דסבר דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם ומילקא לא לקי מתני' דאלו הן הלוקין דמוקי לה בבוגרת אכתי ממון אית בה ולא לילקי:

כגון שפיתתו. דכיון דהיא פיתתה אין לה צער כדאיתא פ' אלו נערות פיקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער וכגון שהיא יתומה דקנסה ובושתה ופגמה שלה וכיון דהכל שלה אין כאן חיוב ממון דהא מדעתה עבדא ומצד חשקה ואהבתה אותו אין לה לחייבו:

א"נ דמיירי במחלה לו. בפירוש ואפילו באנוסה מיתרצא מתני' ואין כאן ממון כלל הילכך לוקה:

אתיא מן עדים זוממין. דגמר מן עדים זוממין בג"ש דתחת תחת דכתיב בעדים זוממין ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין ודמי כאילו כתיב עין תחת עין וכתיב התם תחת אשר עינה מה תחת דעדים זוממין משלמין ואינן לוקין דאמרינן פרק אלו נערות בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וכו' יד ביד דבר הניתן מידי ליד ומאי ניהו ממון אף הכא נמי גבי אחותו נערה אפילו אתרו ביה משלם ואינו לוקה דג"ש מופנה היא ולמדין ואין משיבין:

שמכותיו יוצאות בו ידי רשעו. דבמלקות סגי:

שאומר לו עמוד ושלם. דסתם בת שהיא אנוסה כשבא אביה לתבוע בב"ד ממון הוא תובע לתשלום קלון בתו:

משלם את הקרן ואינו משלם את החומש על דעתיה דר' נתן בר אושעיא. מוקי מתני' אפילו באתרו ביה הילכך משלם ואינו לוקה:

על דעתי' דר' יוחנן פתר לה מזיד ולא אתרו ביה. דליכא מלקות דאי איכא מלקות מיפטר:

אבל על דעתיה דריש לקיש. היכי מוקי לה והא לדעתו אפילו מזיד ולא אתרו ביה מיפטר כיון דאילו התרו בו לוקה ואפילו שוגג נמי מיפטר מג"ש דרשע רשע:

שהחומש קרבן. ואמרינן לעיל דכי פטר קרא שתי רשעיות היינו בדבר המסור לב"ד יצא דבר שהוא מסור לשמים: ואפילו יסבור ריש לקיש דחומש חשוב קרבן גבי קרן מי מצי למימר דהוי קרבן.

שהקרן קנס. דהא תנן דהתשלומין חולין להוו ומשלם יותר על מה שהזיק הוא דאכל תרומה דדמיה מועטין ומשלם חולין מתוקנין שאוכליו מרובין ודמיו יקרים ותנן בסוף פ' אלו נערות כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו דקנס וקיי"ל אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו:

ולא דמי עצים הוא חייב לו. דתרומה טמאה לא חזיא לכהן אלא להסיקה:

ודכוותיה חומש קנס. כיון דשלם יותר על מה שהזיק א"כ לאו קרבן הוא כדתרצית לריש לקיש וא"כ קשיא דריש לקיש:

דאמר תמן. בפ"ק דמכות. וטעמא יהיב אמתני' דמעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו מאתים זוז ואמרי רבנן דמשלמין ואינן לוקין ואמאי לא נימא דלוקין משום לא תענה:

וקאמר הכל היו בכלל לא תענה. וכל העדיות במשמע:

יצא ועשיתם לו כאשר זמם לחייבן ממון. דהם לא רצו להלקותו:

הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל קדש. וכל לאו לוקה עליו ואינו משלם ואפילו שוגג:

יצא ואיש כי יאכל קדש בשגגה לחייבו ממון. ושאני הכא דרבי קרא. ומהשתא לא תוקי מתני' בשוגג ומזיד כר"מ דככו"ע אתיא דגלי בה קרא דמשלם וכיון דגלי ל"ש קרן ול"ש חומש ול"ש שוגג ול"ש מזיד:

שהוא לוקה ומשלם. וקשיא לריש לקיש דאמאי לוקה ומשלם ובשלמא לר' יוחנן מוקי לה בהזיד בלאו ושגג בכרת דס"ל דהויא שגגה אלא לריש לקיש אמאי:

ומשני שכן האוכל חלבו לוקה. ואין התשלומין מטעם המלקות דמלקות משום חלב ואפילו דידיה ותשלומין משעת גניבה:

גונב תרומת חברו ואכלה במזיד. בשלמא לר' יוחנן כגון דהוי שוגג אמיתה וחומש ומזיד על הלאו אלא לריש לקיש אמאי ואגב דאקשי מאינך מקשי נמי מהך אע"ג דבתרומה הא קא מודי ריש לקיש דאיכא תשלומין דהא רבי רחמנא וכדלעיל. א"נ גבי מזיד לא רבי והוי כשאר לאוי:

שכן האוכל תרומתו לוקה. זר שהפריש תרומה מכריו ואכלה לוקה על לאו דוכל זר לא יאכל קדש ותשלומין מחייב משעת גניבה הילכך לא הוי מלקות ותשלומין כאחת:

ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור. כן שיערו חכמים שיעור אכילתה ואקשי בפ' הפועלים והא אינו לוקה ומשלם ומוקי לה בשינוייא קמא כר"מ. והכא ליכא למימר ההוא שינוייא דהא תני בה מודים חכמים לר' מאיר וכו':

ומשני שכן החוסם פרתו לוקה. ומשעת חסימה הוא דמחייב. דמיד במזונותיה מיחייב. מכאן ואילך שייכי תשלומין כדמפ' לקמן. ובפ' הפועלים משני לה רב פפא כה"ג דמשעת משיכה איחייב במזונותיה ולא הוי מלקות ותשלומין כאחת:

שכן במחוייבי מיתות. איכא תשלומין אע"ג דמודי ר' יוחנן גבי חייבי מיתות לעיל לריש לקיש אפ"ה אשכחן גבייהו תשלומין אע"ג דאינם תשלומין מן הדין כגון הבא על אמו ונתן לה אתנן דודאי קרוי אתנן ופסול למזבח ואי לא נתן לה ותבעה ליה בדינא ודאי דלא מחייבינן ליה דהא מיתת ב"ד היא דבת סקילה היא ואפ"ה קרוי אתנן אלמא לצאת ידי שמים תשלומין שייכי בהו אע"ג דלא מיחייב ה"נ כי אמרינן משלם ד' קבין לפרה היינו דתשלומין רמו עליה אלא שאין כח בב"ד לענשו שתים מיהו אי תפס לא מפקינן מיניה. והכי משני לה רבא התם:

גנב תרומת הקדש ואכלה לוקה ומשלם. ומודו רבנן לר"מ וליכא למימר הכא משעת גניבה חייב להקדש דרעהו כתיב אלמא דלוקה ומשלם וקשיא לריש לקיש:

ומשני מ"מ הפסיד ממון. דאע"ג דלא מיחייב כפל להקדש משום גניבה מ"מ מפסיד ממון הוא וקרן חייב הילכך תשלומין רמו עליה משעה ראשונה של גניבה ומלקות משעת אכילה:

מעתה הבא על אחותו. כיון דאתה מחלק לריש לקיש גבי חסימה שכן החוסם פרתו שאין בה תשלומין לוקה א"כ הבא על אחותו בוגרת ילקה וישלם בושת ופגם ואמאי לא מוקי ריש לקיש מתני' דאלו הן הלוקין דלוקה ומשלם מודו רבנן ובאחותו בוגרת. ולר' נתן בר אושעיא נמי קשה דמוקי לה כשפיתתו או שמחלה לו:

על אחותו קטנה. אין לה בושת דאין לקטן בושת כדאיתא בפ' החובל ואין לה קנס לר"מ שהרי יש לה מכר דגבי קנס טובא סתמי אשכחן כר' מאיר בכתובות ובחולין:

ומשני דחל עליו מיתה ותשלומין כאחת. דהא לא בא עליה אלא כשהיא בוגרת ובשעת ביאה מיחייב אתרתי מיתה וממון: משעת חסימה מיד נתחייב מלקות אפילו חזר אח"כ ונטל חסימתם:

מכאן ואילך לתשלומין. דהא הבהמה מה היתה אוכלת מן הדישה כדי שביעה ואדעתא דהכי שכרה בעה"ב ותשלומין איכא:

משבולת הראשונה נתחייב מיתה. דמבעיר כל שהו חייב:

מכאן ואילך לתשלומין. אלמה תנן בב"ק פ' המניח והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור:

ולית את אמר הכין. ולא אמרינן דמיחייב בכה"ג אלא מ"ט לא מחייבין ליה דעל כל שבולת ושבולת שייכא בה התראת מיתה והתראת תשלומין וכו':

על כל חסימה וחסימה. על כל פעם שהיתה באה לאכול והיתה חסומה נחשוב שיש בה וכו':

בחוסם בתרומה ובמוקדשין. ולוקה ומשלם דקתני לצדדין הוא כי שייך מלקות לוקה וכי ליכא מלקות דמיחייב לחוסמה וכגון שהיה דש תרומה וכגון שהפרה לא היתה של כהן, א"נ דהקדיש תבואתו לבדק הבית דאפילו הויא פרה של כהן אית בה מעילה ומיחייב לחוסמה וחייב ליתן בטרסקל שבפיה ד' קבין חולין לפרה ומשלם על אכילתה אי לא יהיב לה מזונות ד' קבין לפרה וכו':

שליח לוקה והוא פטור. דקיי"ל בפ' האיש מקדש אין שליח לדבר עבירה ונפקא לן מהאי קרא דכתיב דם יחשב לאיש ההוא ולא שולחיו והתם אמרינן אשכחן גבי שחוטי חוץ כל התורה מנא לן. ומשני הדר כתב רחמנא ונכרת האיש ההוא אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל התורה הילכך השליח לוקה ובעה"ב מיחייב אתשלומין דהוא שכרה ונתחייב במזונותיה. והשתא דאתית להכי כל הנהו ברייתות דתני בהו מודים חכמים בגונב ע"י שליח מוקי להו נמי אלא דחסימה דאתינן עלהנקט:

שוגג בתרומה ומזיד בחמץ. כגון שאכל תרומת חמץ בפסח: והיה שוגג בתרומה ומזיד בחמץ משלם קרן וחומש אע"ג דלא שוי מידי מיהו שוגג בתרומה בעינן דכתיב ביה ויסף חמישיתו ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש שאינו יכול לשלם לו מעות אלא פירות והתשלומין נעשין תרומה כדתנינן לעיל דלאו בתר דמים אזלינן והכי מפ' לה רש"י ז"ל בפ' כל שעה:

אין תפתריניה בשני דברים. כלומר לעיל אשכחן דר' יוחנן סבר מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן דלאו וכרת חשיבי ליה לר' יוחנן שני דברים וריש לקיש לא חשיבי ליה. וקא בעי תלמודא היכא דהוו שני איסורי מי פליגי כגון שוגג בתרומה ומזיד בחמץ ואכלה בפסח ואי לריש לקיש חשיב שני דברים דחשיב שוגג לתרומה אע"ג דהוי מזיד אצל חמץ ולוקה אתיא שפיר דפ' כל שעה אליביה:

ואין תפתריניה דבר א' פלוגתא דר' יוחנן ודריש לקיש. דלר' יוחנן אפילו רבנן מודו ביה ולריש לקיש אתיא כר"מ דוקא:

שוגג בתרומה ומזיד בנזיר. כגון נזיר ששתה יין של תרומה והיה שוגג לגבי תרומה דכיון דהוי נזיר ומזיד לשתות יין איכא מלקות כדתנן בפ' הלוקין לר' יוחנן מיחייב קרן וחומש ולריש לקיש אי חשיב שני דברים כיון דהוו שני איסורין לוקה ומשלם. ואי חשיב דבר א' לא מיחייב אלא לר"מ:

תמן תנינן. פ"ק דמגילה:

הא בתשלומין זה וזה שוין. דכי היכי לגבי שבת פטור לכו"ע כשהתרו בו דמיתת ב"ד הוא דתנן ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש ה"נ גבי יוהכ"פ כשהתרו בו משום כרת פטור וטעמא יליף פ' אלו נערות מג"ש דאסון אסון דכתיב וקרהו אסון וכתיב ולא יהיה אסון אלמא דמיתה בידי שמים ומיתת ב"ד שוין הן וכ"ש כרת דעונש גדול הוא ממיתה בידי שמים דכרת עד בן חמשים ומיתה בידי שמים מבן נ' עד בן ס':

מה ביניהון. דהא בי"ה כרת נמי איכא:

נערה נדה. שאנס אותה ולא הויא מן העריות וכדמפ' לקמיה דמאן דילף מיוהכ"פ משלם קנס אע"ג דבן כרת הוא דאית ליה היתר אחר איסורה משא"כ ביוהכ"פ ור"ש בן מנסיא סבר כיון דאיכא כרת מ"מ פטור:

אחות אשתו. יש לה היתר אחר מיתת אשתו:

מכות וכריתות. כגון שוחט ביוהכ"פ והתרו בו משום מכות ולא משום כרת:

מה אמרין בהו הלין תנאי. ר"ש בן מנסיא ור' נחוניא בן הקנה דאמרי חייבי כריתות כמיתת ב"ד לתשלומין מי נימא גבי מלקיות כה"ג דכי היכי דגבי מיתת ב"ד ליכא מלקות דהא קי"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו כדאיתא בפ"ק דשבועות ובכמה דוכתין ה"נ גבי כרת דיוהכ"פ נימא דאין לוקין על לאו דכי היכי דאיתקוש לתשלומין איתקוש למלקות ונפ"מ כי התרו בו על הלאו ולא אכרת:

ה"ג מה כרת האמור בשבת אין מכות אצל מיתה אף כרת האמור ביהכ"פ אין מכות אצל כרת. והכי איתא פ"ק דמגילה בירושלמי. ומשמע דר' טרפון סבר כר' נחוניא בן הקנה:

השוחט אותו ואת בנו לשם ע"ז. מפ' בפ' אותו ואת בנו דלא מיבעיא כי שחט ראשון לע"ז והשני לשולחנו דצריך שחיטה דשחיטה בתרייתא אותו ואת בנו איכא ע"ז ליכא. אלא אפילו ששחט ראשון לשולחנו ושני לע"ז חייב וכגון דאתרו ביה משום אותו ואת בנו ולא התרו בו משום ע"ז וכיון דלר' יוחנן אליבא דרבנן דפטרי אמיתת ב"ד מחייבי אמלקו' של לאו ה"נ להנך רבנן אע"ג דפטרי אתשלומין דכרת מחייבי אמלקות של לאו: ומסיק דאף לר' יוחנן מיבעיא להו דתמן הוו שני איסורין אותו ואת בנו וע"ז ומבעיא לן הכא בדבר א' כגון שעשה מלאכה בי"ה והתרו בו משום מכות ולא אכרת:

על דעתיה דריש לקיש. דאמר לעיל דרבנן דר"מ דגמרי רשע רשע ואפילו חייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין א"כ אפילו רבנן מודו דאין תשלומין ביוהכ"פ משום דהא דסברי דאיכא מלקות גבי כרת דדוקא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא דאין לוקין עליו:

ומשני ללאוין ולא לכריתות. היכא דאיכא לאו ולא כרת פליגי דלר' נחוניא חייב בתשלומין ולרבנן פטור כדמפ' ר' יודן:

בבא על הממזרת ביניהון. דהיא רישא במתני' דאלו נערות דלר' נחוניא לא תני יוהכ"פ משום דלשתמע דרבנן מחייבי ביה אלא הא קמ"ל דוקא ביוהכ"פ פטור דאית ביה כרת אבל לאוין גרידי חייב בתשלומין דקנס בממזרת ולרבנן פטור:

המצית גדישו של חברו ביו"ט. דאיכא לאו לר"ש בן מנסיא ולר' נחוניא בן הקנה חייב בתשלומין ולרבנן דר"מ פטור:

אלו נערות דלא כרבנן. אפילו רישא דהבא על הממזרת:

בממזר שבא על הממזרת. ודברי הכל דתשלומין איכא ומלקות ליכא דממזר מותר בממזרת ונתינה וכותית כדאי' בפ' עשרה יוחסין:

ולאו יבמתו היא. אבבא דבא על אחותו פריך דקתני והבא על אשת אחיו ולאו יבמתו וכו' ומאי קנס וכרת שייך בה דהא לאחר מיתת אחיו קיימא מתני' דאילו בחיי אחיו מיתת ב"ד איכא וקתני סיפא הא אם יהיה אסון לא יענש:

ומשני שהיה לו לאחיו בנים מאשה אחרת ואירס אשה זו ומת מן הארוסין ובא אחיו ואנסה עודה בתולה. ובריש פ' אלו נערות פירש"י ז"ל ועל אשת אחיו שנתקדשה לו לאחיו וגרשה ופלפלו התוס' שם אי מצינן לאוקומה בנתגרשה למאן דמוקי לה במפותה עיי"ש:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה