אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ג

הלכה ב

וטחנן ופיחתו. שהוציא הטחון מהם הצרורות וחטים מרוקבות ופיחתו:

כך פיחתה התרומה. דכיון דנתבטלה נתבטלה ומשו"ה לא תני הכא ואם ידוע שחטים של תרומה יפות אסור דצרורות ופיסולת שבחולין מצטרף למלות המדה ולבטל התרומה הילכך כיון דנתבטלה שוב אינה נאסרת:

הותירה התרומה. ואין תולין היתרון בחולין לבדן להתיר ומשום סיפא נקטיה דסמכינן על חטים יפות של חולין להתיר דשל חולין הותירו ולא של תרומה ויש כאן א' ומאה ואע"ג דמעיקרא נאסרו חזרו והותרו ובגמ' מפ' דאפילו לכתחלה נמי טוחן אם יודע שהחטים יפות כדי להתיר ואין כאן משום מרבה במזיד, דמצינן למימר דכבושין הוו מעיקרא והשתא רווחו להו:

ואם מזיד אסור. דאין מבטלין איסור לכתחלה ומהכא קים לן:

ולא סוף דבר שפיחתה התרומה. שיכול לתלות שפיחתה דשרי אלא אפילו אינו יכול לתלות אלא דודאי פיחתו החולין:

והתרומה בעינה. וכגון שהתרומה קודם שנפלה מדדוה הרבה פעמים ועמדה על מדתה והחולין היו מדותיו טפופות ולא היו כבושות וכשחזרו ומדדום אחר שנפלה עמדו על מאה סאין שהדין נותן שהחולין פיחתו או כגון שהיתה התרומה מנוקה מצרורות ונפלה לתוך החולין ואח"כ נטלו צרורות מן החולין וביררוהו דהשתא ודאי חולין הן דפיחתו והתרומה בעינה היא טוחן ומתיר ואולי אחר טחינה ימצאו מאה ואחת:

דאמר רב הונא. לקמן פ' בצל:

קליפי איסור מצטרפין להעלות את ההיתר. דכיון דבלעו מן ההיתר ואינהו לאו בני אכילה נינהו חזינן להו כאילו גופן היתר וכן פסק הראב"ד ז"ל פי"ג דהיל' תרומה:

אי אתה מוציא זונין וטנופת שבהן. דאע"ג דזונין וצרורות שבחולין לאו מאכל אדם הן אפ"ה מצטרפי להעלות את התרומה ולדברי רב הונא אפילו זונין דתרומה מצטרף עם החולין להתיר:

לפחות ממאה. דאוסרת אתה מוציא זונין וטינופת שבה והויא הסאה של התרומה פחותה ותצרפנה עם החולין לבטלה:

אי אתה מוציא שמרים שבהן. כדי לאסרן אלא צרף הכל ובטל הלוג: ה"ג לוג יין עכור שנפל למאה לוג יין צלול אתה מוציא שמרים שבו והכי איתא בתוספתא ואשמועינן דאם חזר ונפל עליהן שוב יין של תרומה קודם שהספיק להעלות הלוג לרבנן משערין השמרים בהדי החולין ומבטל:

דתנינן תמן. בפ"ק דערלה:

נטיעה של ערלה. שנתערבה שנתחלפה לו בין שאר נטיעות ילדות שכבר יצאו משנות ערלה:

ושל כלאי הכרם. התם מפרש היכי דמי:

הרי זה לא ילקוט. דכל זמן שהיא במקומה הוי קבוע וקיימא לן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכי לקיט לפירות לכתחלה הוי מבעל איסור לכתחלה:

ואם ליקט. ולא נמלך יעלו בא' ומאתים דה"ל שוגג ולא נתכוון ללקוט ע"מ לבטל דסבור שכבר בטלו במחובר ואם יש מאתים נטיעות היתר וליקט כולן בטלה:

ובלבד שלא יתכוין ללקוט. בכוונת ביטול:

אף יתכוין וילקוט. בכוונת ביטול ושרי והתם מפ' טעמא דר' יוסי וכי היכי דהתם שרי ר' יוסי לכתחלה ה"נ שרי הכא לטחון לכתחלה ורבנן פליגי עליה:

טוחנין מדומע בתוך בתיהן. והרואה אותו טוחן סבר שלוחו של כהן הוא:

מאי נפק מביניהון. בין אוקימתא דר' זעירא לאוקמתא דסתמא דתלמודא:

כלאי הכרם. כגון ענבים של כלאי הכרם שנפלו לפחות ממאתים לר' יוסי דורך אותם בגת והוי מאתים ושרי ולרבנן אינו טוחן ומתיר דדוקא גבי תרומה הקלו דמאן דחזי סבר שלוחו של כהן הוא דכהן טוחן מדומע:

מתני' בתרומה. דבשוגג מותר:

אתא מימר לך אפי' שאר איסורין. דאלו ממתני' הוה אמינא דוקא תרומה דיבש ביבש דמדאורייתא חד בתרי בטיל א"נ דוקא תרומה דבעי' רבייה אפי' הוו ס' בזימנא קמייתא דליכ' טעמא ומשום חומרא בעי' א' ומאה אבל בשאר איסורין דקודם שריבה עליהן איכא טעמא וטעם כעיקר הוי קמ"ל:

אם לתלות. ואין אוכלין ולא שורפין:

מפרים הנשרפין. שדמן נכנס לפנים כגון פרו של אהרן ופר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח:

שעירים הנשרפין. כגון שעירי י"ה של שם ושעירי ע"ז דדמן טעון פנים:

והך בשריפה. ובפ' במה מדליקין אמרינן כשם שמצוה לשרוף את הקדשים כך מצוה לשרוף את התרומה ובריש פסחים מפ' דשריפת קדשים דוקא ביום שורפן ולא בלילה:

הדרן עלך פרק סאה תרומה

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה