אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

סאה תרומה טמאה. דאסורה לכהנים בעשה כדלעיל:

אוסרין. הכל אסור לכהנים ולא תעלה:

וב"ה מתירין. בסיפא פליגי ר' אליעזר ורבנן בהאי מתירין דב"ה אי מתירין הכל בלא עלייה כלל או לא:

מה טהורה עולה. כשנפלה לתוך ק' חולין והותרה לזרים כדילפינן מאת מקדשו ממנו:

אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה. שכן קולתן גדולה והיתרן חזקה דמותרין לזרים ומצו מפקיעין איסור תרומה טהורה אבל תרומה דלא שריא אלא לכהנים אין שריותה כל כך חזק כדי לבטל דהא כהנים נמי אכלי נבלה דהיינו מלוקה ואין כאן טעם להפקיע. ובגמ' מוכח לה מטעם אחר:

לאחר שהודו. בגמ' מפרש מי הודה למי:

תירום ותישרף. ר' אליעזר אזיל לטעמיה דקסבר היא שנפלה היא שעלתה הילכך תירום ותישרף כדין תרומה טמאה:

אבדה במיעוטה. ואין כאן עלייה והכל מותר לכהנים:

מדמעת כתרומה ודאי. בריש נוטל מפ' דקסבר ר"א תרומה בעינה מחתא כאילו היא מונחת לעצמה ואינה מעורבת ואם נפלה למקום אחר שאין שם מאה חולין מדמעתן:

אלא לפי חשבון. דא' ממאה שבה הוי תרומה ותו לא ואאחד ממאה שבה הוא דבעינן רבייה ותו לא ובגמ' מפ' לה:

ונפל מן המדומע למקום אחר. בגמ' פליגי בה איכא מ"ד דוקא שנפל לה' מקומות כל המדומע כגון שנפלה סאה תרומה לארבע סאין של חולין דנדמעו ונפלו החמש סאין לתוך ה' מקומות כיון דאיכא למימר חד מן הסאין שנפלה לחד דוכתא הויא תרומה, וכיון דלא ידעינן מאי ניהי כל מקום ומקום בעי מאה של היתר כנגד הסאה שנפלה ורבנן פליגי דאין מדמע אלא לפי חשבון הילכך אין כאן תרומה אלא חמישית סאה וכנגד חמישית סאה הוא דבעינן מאה. ואיכא מ"ד דאפילו כי נפלו כולן למקום א' בעי ר' אליעזר מאה סאה כנגד כל סאה דהיינו ת"ק סאין של חולין וכדאיתא בגמ':

ואין המחומץ מחמיץ וכו'. כגון עיסה שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של היתר וחימצתה אינה אוסרת אלא לפי חשבון שאור של תרומה המעורב בה ולא מיתסרא אחרונה אא"כ נפל בה מן הראשון שיעור גדול כ"כ שיש בשאור האסור המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין ואם מה שנפל מן הראשונה לתוך האחרונה אין בו אלא בין הכל כדי לחמץ האחרונה מותרת האחרונה שלא נפל בה מן התרומה כדי לחמץ, כך פירש"י ז"ל בפ"ק דתמורה:

ואין מים שאובין פוסלין וכו'. מפ' בפ"ק דתמורה דר' אליעזר בן יעקב היא דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו עשרים וא' סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאובה מיטהרת ברבייה ובהמשכה וסתרינן לה ומסיק אלא אמר רבה לפי חשבון כלים ויוסי בן חוני היא דתניא ג' לוגין שנפלו למקוה בשנים ושלשה כלים ואפילו בארבעה וחמשה כלים פוסלין את המקוה יוסי בן חוני או' בשנים ושלשה כלים פוסלין את המקוה בארבעה וחמשה אין פוסלין את המקוה ופירש"י ז"ל בשנים או ג' כלים שנפל לוג שלם מכל כלי פסול אבל מארבעה או ה' כלים דאין לוג שלם נופל כאחד לא פסלוהו דבטיל ליה ופסק הראב"ד ז"ל כוותיה דסתם לן תנא כוותיה במס' מקוואות פ"ג ומפ' התם בד"א בזמן שנתכוון שלא לרבות אלא שנפלו שלא לדעת אבל נתכוון לרבות פסול והוא דהמקוה היה חסר:

עד שתרבה תרומה על החולין. כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה אחרת הרי החולין מותרין עד שתרבה תרומה עליהן שאם נפלו לתוך המאה מאה סאה ועוד של תרומה סאה אחר סאה נעשה הכל מדומע. והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר א"א אינו כן אלא שאם נפלו שם חמישים וא' סאה סאה אחר סאה אע"פ שהגביה ראשונה ראשונה נדמעו שהרי רבתה התרומה על כרי החולין שבתחלה בחשבון הנפילות דדילמא מגביה החולין והתרומה נשארת והרי יש באותו כרי חמשים ואחת של תרומה וחמשים של חולין ע"כ ודברי הראב"ד ז"ל נכונים וכן דעת רבנו שמשון ז"ל:

שנפלה למאה. ונתבטלה אלא שראוי להעלותה מפני גזל השבט:

עד שנפלה אחרת. ונמצאו שתיהן לתוך ק' של חולין:

הרי זה אסור. כדמפ' טעמא בגמ' דחוסר הרמתה מקדשתה כלומר מפני חיוב הרמתה שצריך להרימה ולא הרימה ונפלה שנייה עליה קדשה דנמצאו ב' סאין לתוך ק':

ור"ש מתיר. מפ' טעמא בגמ' ר"ש סבר דחוסר ידיעתה מקדשתה כלומר אם לא נודע לו בין ראשונה לשנייה נאסרה שאחר נפילת השנייה נודע לו מן הראשונה דכבת אחת דמי ואסור אבל כיון דנודע לו בין ראשונה לשנייה כיון דסופו להרים כמורם דמי ומתני' דייקא דנודע לו בינתיים דתנן ולא הספיק לו להגביהה משמע מצד שהזמן היה לו דחוק לא הספיק להגביהה אבל כבר ידע ורוצה להגביה אבל בגמ' דילן פ' נוטל מפ' טעמא דר"ש דס"ל דקמייתא למאה נפלה ואחרונה נפלה למאה ואחת ורבנן סברי דכבת אחת דמי והאי לחמשין נפלה והאי לחמשין נפלה ולפי דרך זה ר"ש סתם קאמר ל"ש נודע לו בנתיים ל"ש לא נודע לו שרי דסוף סוף אחרונה למאה וא' נפלה וא"כ הא דתניא בתוספתא א"ר אלעזר בר שמעון בד"א בזמן שלא ידע ואח"כ נפלה אבל אם ידע ואח"כ נפלה מותרת שכבר עלתה, על כרחיך ר' אלעזר מכריע בין ר"ש ורבנן הוא וקיי"ל כל ששנים חולקין וא' מכריע הלכה כדברי המכריע וזהו דעתו של הרמב"ם ז"ל בפי"ג שכ' סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת אם ידע בראשונה קודם שתפול השנייה לא נדמעו אלא מפריש סאתים והשאר מותר הואיל והיה לה לעלות הרי היא כאילו עלתה. ואם לא ידע בסאה ראשונה אלא אחר שנפלה השנייה הרי זה מדומע וכאילו נפלו שתיהן כאחת ע"כ. אלא דקשיא דאשכחן במרובה דס"ל לר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ ר' אלעזר בר שמעון מפ' הוא לר"ש אביו ותלמודא דילן צריך נמי לפרשו על זה הדרך דחוסר ידיעתה בין זו לזו הוא דאוסרתה ואיהו שרי משום שנודע לו בינתיים דכיון דעומדת לתרום כמורם דמי. וזהו דעתו של הראב"ד ז"ל ולכך השיג עליו ואמר א"א מה רב גובריה דעביד כיחידאה דר"ש הוא דמפליג הכי אבל ת"ק לא מפליג הכי אלא בין ידע בין לא ידע אסר ואשכחן בהדיא בההוא פירקא סאה תרומה שנפלה למאתים ידע בה ואח"כ נפלה אחרת הרי זו מותרת לפחות מכאן ה"ז אסורה הרי לתשעים ותשעה ומאה נפלו וידע בה ואסור כ"ש למאה בפ"ז דתוספתא דתרומות עכ"ד. וכבר בררתי דברי רבנו משה וראוי להחמיר כדברי הראב"ד ז"ל והלכתא כת"ק. ואיכא למידק דהכא משמע דהאיסור חוזר ונעור דאפילו בנודע לו בנתיים אסרי ואילו במס' ערלה תנן הערלה מעלה את הכלאים וכו' ותנן הערלה מעלה את התרומה והתרומה את הערלה. משמע דהתרומה והערלה לאחר שנתבטלו נעשו היתר גמור אף לבטל איסור הבא עליהן לאחר מכאן והכא משמע דחוזר ונעור תירץ הראב"ד ז"ל דההיא בתרומה לגבי ערלה ולכהן שאינו צריך להרים אבל הך דהכא בתרומה לגבי חולין דישראל שצריך להרים:

נצא לחוץ וכו'. נצא לחוץ ונשאל לחכמי ישיבות העיר ונלמוד מדבריהם:

המערה מכלי לכלי. משנה היא במס' טבול יום בפ"ב. וה"פ המערה יין של תרומה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקילוח הקילוח לבדו נפסל דניצוק לא הוי חיבור ועוד דטבול יום פוסל ואינו מטמא כדאיתא בפ' השוחט וא"כ הויא לה כמו ביבש תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ועולה בא' ומאה כתרומה בחולין ודוקא בטבול יום עולה כה"ג אבל בשאר טומאות הא קיי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה ולא אשכחן משקין אלא תחלה ואין מונין במשקין ראשון ושני וכולה חבית הויא תחלה. ואי נגע טבול יום כמונחים כולם ואפילו טובא דמים ע"ג מים או יין ע"ג יין היינו הנחתם וכבר האריך הרמב"ם ז"ל קצת בזה בהקדמתו לסדר טהרות עיין שם:

מאן תנא הכא תעלה לא ב"ש ולא ב"ה. דהא ב"ה מודו לב"ש:

קודם שיודו לב"ש. ומשנה לא זזה ממקומה כדאמרינן בעלמא:

מתני' אמרה כן. כדברי רב יהודה בר לוי דהודו ב"ש לב"ה:

ר' אליעזר או' תירום ותשרף. והשאר מותר:

ולאו שמותי הוא. ולאו מתלמידי ב"ש הוא וכן פי' בערוך וכן משמע נמי במס' שביעית בפ' הפיגם:

אחר שהודו אלו לאלו תעלה. הכי תניא בתוספתא:

ב"ש מסלקין לון ואינון מודיין לון. בתמיה היאך הודו ב"ש לב"ה והלא במשנתנו ב"ה נשארו מנוצחים מקושיית ב"ש:

ומשני א"ר אבין וכו' טמאה שהיא בעשה אצל הכהנים לא כ"ש. שיהא מותר לכהנים ולא נימא דהיתר כהנים לא חשיב היתר דכיון דליכא אלא עשה חשיב האי ק"ו ובפ"ב דערלה ילפינן לה שפיר:

שנפלה למאה. ונתבטלה ועלתה סאה מן המאה ונפלה לחולין אחרים:

חולין כל שהן. כלומר כל גווני חולין בין חולין גרידי בין חולין מדומעין אינה חוזרת ונעורה. ולקמן מפ' והוא שרבו חולין על חשבון וכו'. דהויא כמו זית חלב בקדרה של בשר דאם נפל זית ממנה למקום אחר לא בעי רבייה דנתבטל מן העולם:

אלא לפי חשבון הא לפי חשבון מדמעת. וכדמפ' ר"א והוא שנפלה למדומע אחר בהכי נעור א' ממאה שבה: ומשני דר' יוחנן לא גריס הכי אלא אינה מדמעת כל עיקר:

והוא שרבו חולין על חשבון תרומה. הא דאמר ר' יוחנן דסאה שנפלה לק' כי נפלה למקום אחר מבטלין אותה ה"מ כי רבו חולין על חשבון תרומה כלומר דאפילו נפלה למדומע כגון שהיו כאן עשר סאין חולין ונפלה שם סאה תרומה ונדמעו ונפלה עליהן סאה מאלו הק' שנתבטלה בהן לא נאמר כיון דנפלה למדומע חוזר ונעור חלק מק' וצריך רבייה על סאה תרומה וביצה ויותר דכיון דרבו חולין על התרומה דבטלה מדאורייתא אינה חוזרת ונעורה אא"כ רבתה תרומה על החולין אז חוזרת ונעורה:

והוא שנפלה לתוך מדומע אחר. מפ' למתני' דגריס דלפי חשבון מדמעת וקאמר דכי נפלה לתוך מדומע חוזר ונעור חלק ממאה שבה:

חולין שלמעלה מצטרפין לעלות. על כרחי אני מודה דמצטרפין לעלות ובמאי פליגנא אדר' יוחנן דס"ל דחולין בתראי דמדומע שני אסורין היינו כשהחולין שלמטה נעשין חרשין ואינן מצטרפין עם חלק החולין של הסאה:

חרשין. אטומין כלומר כאילו אינן כאן אבל כשנופלת למדומע שהחולין שלמטה הן ניעורין להזיק ולאסור חוזרין ומעוררים התרומה שנפלה ומסייעת לאסור עוד על איסור שלמטה:

אף ר' אליעזר מודי. דפשיטא דלא בעי מאה אלא כנגד התרומה שבה:

היא מחלוקת. דכיון דנאסרו חזרו כולן תרומה:

חולין של מטה. קמאי דנאסרו בשביל התרומה:

נעשו חרשין. דהא מדומעין הן הילכך לא מצטרפי עם החולין של המדומע שני ובעי מאה מבחוץ נגד התרומה שבה ור' אליעזר ורבנן הכי פליגי רבנן סברי דחולין של המדומ' של מטה מצטרפין אע"ג דאסורין הם ור' אליעזר סבר לא מצטרפי ובעו רבייה לתרומה של סאה הנופלת לתוך הסאה וחילפאי אית ליה דר' יוסי בר חנינא:

והא ר' אלעזר אמר על דרבנן וכו'. לפרושי מתני' דלעיל אליבא דרבנן דאיהו גריס נמי לעיל בדרבנן דמדמעת לפי חשבון ומוקי לה דנפלה לתוך מדומע אחר ולא מצטרפי עם החולין של מטה ונמצאו החולין בתראי בטלים ונעור חלק ממאה מן התרומה שיש בה עם התרומה של מטה וא"כ מאי בינייהו: ומשני חומר הוא אמר בסאה שעלתה מתוך מאה:

או אינו אלא קל אמר כיי דא"ר יוחנן וכו'. כלומר גברא אגברא קא רמית דר' אלעזר אחילפאי וכי שמעת לו לחילפאי שיחמיר בסאה שבטלה תוך מאה ועלתה ממנה כדסבר ר' אלעזר ודילמא קולא אית ליה לחילפאי בה דכיון דנתבטלה אינה חוזרת ונעורה כלל וכדר' יוחנן ס"ל דאמר לעיל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה חולין ועלתה מתוך מאה חולין כל שהן בטלין אותה וכדפרישנא לעיל ור' יוחנן גריס במתני' דלעיל אינה מדמעת כל עיקר ובמתני' דהכא דוקא הוא דאמרי רבנן מדמע לפי חשבון ובגמ' דילן פ"ק דתמורה פירשו להא דר' אליעזר דמתני' כגון שנפלה סאה מן המדומע הראשון לתוך המדומע השני ור' אליעזר אזיל לטעמיה דאמר שאני אומר היא סאה שעלתה היא סאה שנפלה והכי גרסי תוך לשון המשנה התם לפרושה הכי וכדאיתא התם:

והא תנינן. במס' מקוואות מקוה שהיו בו ארבעים סאה מכוונות דהוא כשר ונתן סאה מתמד או ממי פירות דעלייהו קאי התם ונתבטלה דאין מקוה שלם נפסל אלא בשינוי מראה ואח"כ חזר ונטל סאה מן המקוה והשליכה לחוץ ונשארו מ' סאה מכוונות ואח"כ נתן סאה של מי פירות והדר נטל סאה וכן עד רובו עד שנתן כ"א סאה וכ"א נטל ואשמועינן דכי חזר ונטל איכא למימר הא חסר ליה מקוה שהסאה שנתן אינה משלימתו שאינה ראויה למקוה אפ"ה כשר דמכי יהבה לגביה בטיל ליה והוו להו מ"א כולן ראויים וכי שקל סאה פשו להו מ' ודוקא כי נתן סאה תחלה דכי נתן הוה ליה מקוה שלם אבל איפכא לא דכי נטל סאה ברישא חסר ליה וכי נתן משקין הוה ליה מקוה חסר דמשקין הללו אין משלימין את המקוה כדתנן התם וכן פי' רש"י ז"ל בפ' הערל:

עד רובו של מקוה. עד כ"א סאה יכול ליתן והדר יכול ליטול כ"א סאין ומשמע דאפילו ברוב כשר מדלא קאמר אבל רובו פסול כדקתני הכי בברייתא דרבתה התרומה וכו' והכא תנינן דאילו רבתה התרומה כגון דנפלו עד חמשים ואחת סאה אסור:

ומשני תמן היה בו רוב ואת מרבה עליו והוא כשר. דמעיקרא כי נתן המשקין היה המקוה שלם וכשנתן המשקין בטל ברוב וחזרו מים וכי הדר ונטל מים הוא דנטל ונשארו ארבעים סאה מים וכי הדר נתן סאה משקין לתוך המים נתן וכן לעולם:

ברם הכא. לא נתבטלה סאה הראשונה משום דממשה שם נשארה וכי הדר נפיל אידך חזרה וניעורה:

וכל סאה וסאה צריכה מאה. הילכך כי רבתה התרומה אסירא:

דבר שהוא בטל דבר תורה. דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואפילו תרומה כדאיתא לעיל בריש פ' המפריש אפ"ה כי מוצא את מינו מעוררנו וחוזר ונאסר והוא דאיכא רוב דאי לא הא קיי"ל הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה. ובגמ' דילן פרק הערל איתא להך מימרא דר' יוחנן עד רובו של מקוה ולא פרישו לה התם הכי אלא דלא נישקול רובו דעד עשרים סאין יכול לעשות כן דהוי פלגא אבל טפי מפלגא לא. ולדרך זה לא קשיא אמתני' כלל:

אומר לכהן. שהוא טמא והתרומה היא טהורה עסקינן דלדידיה לא חזיא לא לשריפה ולא לאכילה דטמא שאכל את הטהור בלא תעשה כדכתיבנא בריש פירקין. יאמר לו הישראל, לא דמי עצים אני חייב לך טול לך דמי עציך:

ועצים מדמעין את הכרי. בתמיה והלא אוכלין חשיבי ודמי אוכלין חייב לו:

ומשני ולאו סופיה מיתנינה לכהן חורן. האי כהן סופו למכרה לכהן אחר שיאכלנה וכיון דרואה הטהור דהאי כהן טמא הוא כיון דמזבין לה אינו נותן לו אלא דמי עצים א"כ שפיר קאמר ליה ישראל לכהן הטמא דמי עצים חסרתיך ואינו מעלה ואוכל הכל:

מאי כדון. כלומר מאי הוי עלה:

ומסיק דנותן לו דמי עצים. דודאי האי הוא דקא חסר ליה ומשום טענה דקא טעין כהן מידי עצים חשיבי והא אוכל חשיבי דהא בפחות ממאה אוסרת. דמים העודפים על דמי עצים יחלוקו:

אכיל שעורים. של תרומה תוך חטים של חולין כגון שטחן התערובת ואכלן:

יתן לו לכהן דמי שעורים. ומשום טענה דהא אילו נפלו לפחות ממאה וטחנן הוו אסרי כמו חטים וא"כ חטים חשיבי ולהכי אמר דיחלוקו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה