פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ה
בשלשה פרקים. בזמן לקיטת הפירות:
משערין את הכלכלה. פי' הרמב"ם ז"ל כלכלה הוא הסל שבו מודדין להוציא התרומה ואמר שהוא חייב לשער את הכלכלה ולידע כמה היא מחזקת בתחלת הפירות ובסופן ובאמצעיתן ר"ל באמצע הזמן שיש בין תחלתן לסופן לפי שהפירות בתחלת הקיץ הם קשות והם במלואן ובסוף הקיץ הם יבשות כמו צמוקים ובאמצע הן בינוניות ואם הכלכלה בדרך משל מחזקת מן התאנים הבכורות מאה בלי ספק שתכיל כשהן מבושלין מאה ועשר וכשהן מתחילין לייבש ולהצטמק תחזיק ק"ן וכשידע האדם כמה היא לה בכל הזמנים ימוד בה ויוציא מה שראוי להוציא מאותו המנין ע"כ. פי' לפירושו דאם אירע שמנה מה שמחזקת בסוף הקיץ והוי בה מאה לא יאמר בשנה הבאה בזמן הבכורות כך מדתה ומעשרה כלכלות שמלקט יתן למעשר מאה בכורות דמעשרותיו מקולקלין הן דלא דמי מה שמחזיק בה עתה למה שמחזיק בה בסוף הקיץ וכן אילו ידע כמה היתה מחזקת אמצע הקיץ והיו מאה כשילקוט עשר כלכלות בסוף הקיץ לא יתן מאה תאנים למעשר אלא צריך לשערה עכשיו דאינו שוה מה שמחזקת עכשיו סוף הקיץ ומ"ט משום דבעי לתרום תרומת מעשר ומעשר בצמצום והך מתני' דהמונה אוקימנא לה בפ"ק דבתרומת מעשר מיירי:
משובח משלשתן. בגמ' מפרש ליה:
ממי הוא משובח. אמאי תני המונה משובח הו"ל למיתני המודד משובח ממונה:
ומשני מן התורם מאומד. דבתרומת מעשר נמי אי תרים מאומד מהני בדיעבד דבהא מודו רבנן לר' אלעזר בן גומל דפ"ק. ורבנו שמשון ז"ל האריך בפ"ק בזה והתוספות פ' כל המנחות באות מצה:
משלשתן. והא לא תני אלא שנים מונה ומודד מקמי שוקל אלא דקאי נמי אאומד:
ולית את ש"מ כלום. דלעולם מאומד חשיב נמי מכולהו ובשלשתן קאמר דהיינו ככולם והיינו לאוקומה כר' אלעזר בן גומל. והרמב"ם ז"ל פ"ג פסק כרבנן דמונה משובח מאומד: