פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ד
האומר לשלוחו צא ותרום. דנפקא לן מאתם גם אתם לרבות שלוחכם בפ"ק ובפ' האומר דקידושין:
כדעתו של בעה"ב. כפי מה שהוא יודע דעתו של בעה"ב אם עין יפה אם בינונית ובגמ' מפ' אי בשאמר ליה תרום לדעתי או אמר ליה תרום סתם:
תורם בינונית. דאזלינן בתר רובא דעלמא ובדין הוא דלא ליתני אלא בבינונית ולא בעי תו למיתני א' מחמשים אלא משום דבעי פיחת א' מעשרה או הוסיף עשרה דתני מניינא תני נמי מניינא:
הוסיף עשרה. הוסיף תרומת עשרה על שיעור בינונית דבעה"ב כגון היו כאן חמשים ותרם חד ורביע שתרם א' מארבעים דהוסיף בשיעור נהוג תרומת עשרה:
פיחת עשרה. דתרם מס' אחד:
תרומתו תרומה. אע"ג דפיחת לתרום אחד מעשרה כמנהגו של בעה"ב ובגמ' מפ' אם החולין מתוקנין או לא. ומפ' טעמא בפ' אלמנה נזונת דכיון דאיכא תורם בעין יפה או בעין רעה אומר לו בהכי אמדתיך אבל לענין טעות דיפות או רעות בעינן גלויא דבעה"ב דלימא ליה כלך אצל יפות ואי לא לא הוי תרומה והכרי בטבלו מ"ט דלגבי טעות זה לא הוי ליה למיטעי הכי אסקינן התם:
ואם נתכוון להוסיף. שהיה יודע דעתו של בעה"ב ונתכוון להוסיף על התרומה אפילו מדה אחת אין תרומתו תרומה מ"ט דמעביר על דבריו הוי. ובגמ' מפ' היה יודע דעתו של בעה"ב ונתכוון לפחות אי הוי תרומה:
המרבה בתרומה. יותר מן השיעור ששנינו במשנתנו עד כמה ירבה ויהא שם תרומה חל עליה וחייבין עליה מיתה וחומש:
א' מעשרה כתרומת מעשר. כלומר כיון דאשכחן תרומת מעשר דהויא א' מעשרה וקרוייה תרומה נדון בתרומה גדולה כן דעד א' מעשרה הויא תרומה גדולה יתר מכאן לא הויא תרומה ויש שם חולין טבולין שחייב לעשר המותר ומן המעשר יפריש הלוי תרומת מעשר והוו להו חולין טבולין ומשום דלא אפשר לברר החולין מן התרומה עושה היתר תרומת מעשר כיצד היה לו כרי של מאה סאין והיה יכול ליתן עד עשרה בתרומה גדולה ונתן י"א סאין נשארו פ"ט יש לו להפריש ט' פחות מעט למעשר ויהיה אותה סאה העודפת לתרומת מעשר ובגמ' מפרש דאע"ג דבלא קרא שם למעשר ראשון של כרי הזה כקרא דמי וחיילא תרומה לר' אליעזר וקדשו מדומעין:
אבל לא על מקום אחר. כשיעשה אותה סאה עודפת תרומת מעשר תהיה על אותו כרי עצמו שבו ריבה לתרומה אבל לא על עשרה סאין של מעשר טבול אחרות דטעמא משום דדמי למן החיוב על הפיטור דאע"ג דריבה בתרומה וקדשה מ"מ אין טבל הזה טבול כשאר טבל דעלמא דהא כבר הפריש מן הכרי תרומה ומעשר כאחת דהא י"א נתן. ובגמ' אמרי' דר' חייא פליג אדתני ר' במתני' וטבל גמור הוא דהוי ויעשנה תרומת מעשר על מקום אחר אליבא דר' אליעזר:
ר' ישמעאל אומר. בגמ' מפ' טעמא:
שישייר שם חולין. כל שהוא וכיון דשייר כל שהוא הויא תרומה ובגמ' מפ' טעמא:
עד כדון כשא"ל וכו'. עד כאן לא שמענו שנפרש משנתנו אלא במילתא דפשיטא לן דהיינו כשא"ל בעל הבית לשליח תרום לדעתי אז תורם לדעתו אבל א"ל סתם ולא א"ל לדעתי מאי: ופשיט לה מסיפא דתנן אם אינו יודע וכו' תורם בבינונית הא יודע אע"פ שלא א"ל תרום לדעתי תורם כדעת בעל הבית:
הפוחת א' מעשרה והמוסיף א' מעשרה וכו'. פירש רבנו שמשון ז"ל שפיחת יותר מעשרה כגון שפיחת י"א ותרם א' מל"ט או הוסיף א' מעשרה שהוסיף י"א ותרם א' מס"א בשניהם תרומתו תרומה ולי נראה לפרש פיחת אחת וכו' כגון שהיה לו לבעה"ב ששים סאים ודרך בעה"ב לתרום א' מחמשים ואילו תרם בעה"ב היה תורם כאן סאה וקב וחומש קב והשליח לא תרם אלא סאה א' ולשיעורו של בעה"ב פיחת התרומה של עשרה סאים הנותרים שהיה לו לתרום עוד קב וחומש מהם וכן הוסיף אחד מעשרה דהיו לו לבעה"ב חמשים סאים דדרכו של בעה"ב לתרום אחד מחמשים ולא היה תורם מאלו אלא סאה והשליח תרם סאה וקב ומחצה:
אבל לא לחולין. כלומר גבי תרומה שוין גבי חולין שיחשב כל השאר חולין מתוקנין לאו שוים שאין תרומה אלא לפי חשבון דעתו של בעה"ב ונמצא כי פיחת החולין טבולין הן דהא עתיד בעה"ב לתרום כמות שהוא למוד ונשאר בחולין חלק תרומה של עשרה סאין. וכשמוסיף אע"ג דהוי התרומה טבולה עם החולין תרומה הוי כדלעיל דא"ל בהכי אמדתיך אבל החולין מתוקנין הן ולא דמו הני בבי כדמפ' ואזיל שאין הפחת והתוספת שוין:
היך עבידא. היכי דמי דאין תיקון החולין שוה:
הוה יליף. למוד בעה"ב לתרום א' מחמשים:
כד תרים. השליח:
חד מן ארבעים. דהיינו הוסיף א' מעשרה:
מפסיד ליה. ששה רבעי קב דעשרה סאין הוו ס' קבין ונתן קב ומחצה נוספין על הסאה וקב ומחצה הוו להו ששה רבעי קב:
כד תרים. השליח:
א' מס'. ודרכו של בעל הבית בבינונית כדאמרן והיה תורם מששים סאין סאה וקב וחומש קב והוא פיחת חלק העשרה ולא תרם אלא סאה הוו החולין טבולים:
דמתגר ליה. היינו שמרויח לו ד' רבעי קב וחומש לא קא חשיב ליה משום דאין מגיע לרובע כן נ"ל ליישב לשון הגמ' על אופניו:
הכא איתמר תרומתו תרומה וכא את אמר אין תרומתו תרומה. דקתני רישא הוסיף עשרה תרומתו תרומה וקתני סיפא דמתני' ואם נתכוון להוסיף אין תרומתו תרומה ולר' בון בר כהנא הוא דקשיא דאמר דמוסיף א' מעשרה תרומה מוחלטת היא והחולין נמי מתוקנים דלמתני' לא קשיא דהוה אמינא דכי קתני מתני' דהוסיף עשרה תרומה היינו לענין דחולין הוו מתוקנין אבל התרומה טבולה הויא אבל לר' בון קשיא מתני'. אי נמי דס"ד דר' בון בר כהנא נמי מיירי במתכוין להוסיף מדקאמר המוסיף ולא קאמר הוסיף: ומשני דיש חילוק בין רישא לסיפא דסיפא נתכוון להוסיף ממש ומעביר על דבריו הוי הילכך אין תרומתו תרומה כלל לא לענין החולין ולא לענין התרומה ור' בון בר כהנא לאו נתכוון להוסיף מיירי שהרי לא היה יודע דעתו. וחשב שאף בזה היה פוחת הילכך הויא תרומה בין לענין החולין בין לענין התרומה:
תמן תנינן. בפ' בתרא דמס' מעילה והתם תנן בריש פירקא השליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל לא עשה שליחותו שליח מעל וקשיא ליה לר' חגי דהתם גבי חתיכה תנן דכולן מעלו ואפילו בעה"ב אלמא דמוסיף על דבריו הוי ולא מעביר ואילו גבי תרומה קתני דאין תרומתו תרומה אלמא מעביר על דבריו הוי וליכא למימר דלא דמי מעילה לתרומה דמעילה שאני דקדשי גבוה הויא ליכא למימר הכי דטעמא דאמרינן דכי עשה שליח שליחותו בעה"ב מעל ולא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היינו משום דגמרא מעילה מתרומה בג"ש דחטא חטא כדאיתא בפ' האיש מקדש: ומשני דגבי מעילה בהכי עסקינן דלא נטלו שלש בבת אחת אלא בזה אחר זה וכשנטלו חתיכה הראשונה הא ניכרת שליחותו של בעה"ב ונגמרה וכשנטלו השנית תחילה של שליח וכו' אבל גבי מתני' על כל חטה וחטה נסתיימה שליחותו של בעה"ב. כלומר על כל חטה וחטה צריך נגמרה שליחותו של בעה"ב דעל כל חטה וחטה יש טבל כדאמרי' בפ' האיש מקדש ונראה לפרשו מלשון מסויים כלומר מי מסויימין החטים של בעה"ב לומר כבר נתן החטים הקדושים של בעה"ב והדר הוסיף הא אינן ניכרין ותרומה בתר מחשבה אזלא וכיון דהוסיף על דעתו של בעה"ב מעביר על דבריו הוי ונתבטל שליחותו ואין כאן תרומה משא"כ בחתיכה דסתמא דמילתא חשובה היא אצלו ונכרת והשתא אפילו בנטלו שלש בבת אחת מיתוקמא וזה נכון:
מה נפק מביניהון. פי' רבנו שמשון ז"ל מה נוכל לדמות לההיא דמעילה היו לפניו שני כריים וכו'. ונ"ל לפרשו כמשמעו מה נפקותא יוצאה לנו מתירוצא דר' יוסי לקושיית ר' חגי וקאמר האי הוא דנפקא מינה דלתירוצא דר' יוסי אילו היו לפניו שני כריים שנטל מן הא' כשיעור דעתו של בעה"ב ומן הכרי האחר הוסיף בתרומה דהא נתקיימה מחשבתו של בעה"ב ונסתיימה התרומה הראשונה והויא תרומה אע"ג דבאחד מעביר על דבריו הוא:
כמא דב"ש אמרין קדשו מדומעין. בפ"ק גבי זיתים על השמן דאמרי ב"ש תרומת עצמן בהן דאע"ג דאיהו נתכוון לתרום זיתים על שמן וכו' נהי דלא אהני מחשבתו לכך אהני לתרומת עצמן אע"ג דלא קרא בהם עצמן והוו להו הזיתים תרומה וחולין מעורבין:
כן ר' אליעזר אמר קדשו מדומעין. פירות סאה עודפת דגם אם לא קרא שם למעשרות של הכרי מ"מ קדשה התרומה אע"ג דהיא מעורבת עם חולין הטבולין דר' אליעזר ס"ל כב"ש:
על דעתיה דר' יוחנן. דר' יוחנן אמר בפ"ק דה"נ פליגי ב"ש בכל הדברים ואפילו גבי מין בשאינו מינו דהיינו טבל על חולין ואף חולין על טבל סברי ב"ש דאע"ג דבטבל לא קרא שם מיתפיס דאזדו לטעמיהו דסברי ב"ש הקדש טעות הוי הקדש והכא כי יהיב י"א ועוד למאה אע"ג דלא קרא שם לתרומת מעשר הוו א' מעשרה שבכרי תרומה והיינו עשרה והשאר דהיינו הסאה העודפת תרומת מעשר והשאר טבל טבול למעשרות האחרים דצריך להפריש מהן ראשון ושני או עני אבל לא למעשר ראשון דלההוא כקרא שם דמי ומש"ה קתני דלא יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר דלא חשיבי טבל גמור החולין דאע"ג דלא קרא שם למעשר ראשון כקרא דמי דומיא דמין בשאינו מינו דלב"ש כאילו קרא במינו דמי:
אלא על דעתיה דחזקיה. דאמר התם דלא אמרי ב"ש קדשו מדומעים אלא בזיתים על שמן וענבים על יין מטעם דנתכוון ליהנות התרומה אבל בטבל על חולין וכ"ש בחולין על טבל דכ"ע לא פליגי דלא אמרי' לב"ש לא קרא כקרא דמי א"כ ר' אליעזר דשמותי הוא דהיינו מתלמידי שמאי כדאיתא לקמן פ' סאה תרומה היכי קאמר הכא דקדשו מדומעים ולא יעשנה וכו' דמשמע דאע"ג דלא קרא כקרא דמי פשיטא דהוי טבל גמור לכולהו מעשרות ואמאי לא יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר מי גרע מטבל דעלמא: ומשני דסבר חזקיה כר' חייא אביו דתני בדר' אליעזר יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר דדמי לטבל דעלמא:
מ"ט דר' ישמעאל. דבשלמא ר' אליעזר נתן טעם לדבריו דלא אשכחן תרומה בתורה אלא עד א' מעשרה אלא ר' ישמעאל מאי טעמיה:
ומשני ראשית דגנך דיו לראשית שיהא כדגן. דהוה ליה למיכתב הכי דגנך תירושך ויצהרך ראשיתם תתן לו למאי הילכתא כתביה רחמנא לראשית גבי דגן לומר לך ראשית שהיא התרומה יכולה להיות בשיעורה כדגן דהיינו החולין הנשארים אבל טפי מהכי לא:
ת"ל מראשית ולא כל ראשית. מקרא לא מצאתי גבי תרומה אלא גבי חלה מראשית עריסותיכם ומייתי ראיה מיניה משום דאיקריא תרומה כדתנן לעיל וכתיב בה מראשית ולא כל ראשית שלא יעשה הכל חלה דאילו בכורים עושה אדם כל שדהו בכורים וכן גבי תרומה אע"ג דכתיב בה ראשית גמר מיניה והך דרשא גופה איתא נמי בפ"ק דחלה ואית דגרסי התם ת"ל ראשית ולא הכל ראשית והיינו כדאמר בפ' ראשית הגז בעינן ראשית ששייריה ניכרין ואם אתה עושה הכל ראשית אין כאן ראש ואין כאן גוף. וכן צריך לגרוס הכא. ומשמע מההיא סתמא דחלה דקיי"ל כר' עקיבא ור' טרפון וקיי"ל כוותייהו דסוגיא דתלמודא אזלא כוותייהו דפרכינן בריש מס' פאה אמאי לא תני תרומה בהדייהו דאין לה גבול לא למעלה ולא למטה כדלעיל דאפילו א' לאלף ולא למעלה דבשיור כל דהו סגי ומשני דלא דמי להו דמ"מ תרומה בעיא שיעור ומדפריך הכי בפשיטות משמע דהכי קי"ל ועוד תנן במס' חלה האומר כל גרני תרומה לא אמר כלום עד שישייר הא אם שייר מהני ותני לה גבי הילכתא פסיקתא וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג דהיל' תרומה: